ביקור ברהווה, מערב דרום הר חברון

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
מיכל צדיק, סמדר בקר (מדווחת) ומוחמד דאבסן
28/11/2023
|
בוקר
דרום מערב הר חברון - בדרך לחלק השני של רהווה
 דרום מערב הר חברון - לוחות סולריים ברהווה

בעצת מוחמד שלנו, אנו נוסעים לאזור שעדיין לא ביקרנו וסקרנו.
כביש 325, המוביל להתנחלות טנא עומרים מספר ק"מ ממחסום מיתר. ההתנחלות הוקמה ב-1983 ומונה כ-1000 תושבים. מעט לפני טנא עומרים נמצא הכפר רהווה ואנו פונים ימינה, בכביש 325 עוד לפני הכניסה לטנא עומרים.
כבר בכניסה לדרך העפר, דגל ישראל מתנוסס על מוט, כפי שאנחנו מתעדות בכל הדיווחים החל מ-7 באוקטובר, 2023.

את פנינו מקבל מג'די אלתקה (Altake) ומברך אותנו, לאחר שהצגנו את עצמנו ואת מחסום ווטש. הוא יוצא ממבנה קטן של חדר אחד שבו הוא מעביר שיעור בזום לתלמידיו בחברון. בגלל בעיות גישה וסגר אינו מגיע לחברון. משכורת אין לו ובשיגרה, לפני המלחמה, השתכר כ-70% ממה שאמורה להיות משכורתו. לרשות הפלסטינית אין תקציב.
הכפר מונה 35 משפחות, רובם עובדים בדהריה ובסביבה. הכפר נמצא למרגלות ההתנחלות טנא עומרים. לשאלתנו האם יש אלימות והתנכלות מתושבי טנא עומרים, הוא אומר חד משמעית שאין ולא היתה.
הצבא מפטרל באזור, אבל לא נוקט בפעולות כלשהן.

לא רחוק משם, צפונית לכפר, אנו רואות מכביש 60 שתי חוות, חוות מור וחוות אברהם.
מתנחלים מהחוות אוסרים על הרועים של הכפר להגיע לאזור המרעה לרגלי טנא עומרים, והם נאלצים לפנות לכיוון הפוך, בלית ברירה.

בחדרון נמצאת גיסתו עם 2 ילדיה הפעוטים ותינוקת של מג'די. מסרנו להם משחקים ובגדים, ושמחו מאד.

נפגוש את הדגלים לאורך דרך העפר שבה נמשיך לעוד משפחה עפ"י הנחייתו של מג'די.
אנחנו ממשיכים לאורך נחל חברון (שיותר מזכיר תעלת ביוב) צפונית, כק"מ, למשפחת אבו שארח. גם הכפרון הזה נקרא רהווה. פה כבר התקבלנו ע"י כל המשפחה המורחבת בשיג (מקום התכנסות המשפחה וקבלת אורחים). ההורים וילדיהם הבוגרים והצעירים.
6  משפחות מתגוררות במקום.

אחד הבנים נשוי לבדואית ישראלית, תושבת שבט סייד מחורה, והיא מקלה מאד את השיח כדוברת עברית. פרנסתם בעיקר מתוצרת החלב שמתקבלת מעדר הצאן שברשותם.

גם פה כל כמה מטרים מוט עם דגל ישראל, לסמן מי בעלי המקום.

שתי החוות שהזכיר מג'די, מזרחית לטנא עומרים, מאד קרובות לשטח אבו שארח, והם אלה שהציבו את הדגלים,ולא מאפשרים להם להגיע עם הצאן לרעות כרצונם.

לפני שבוע מתנחלים חתכו את צינור המים וכעת נאלצים להשתמש בבארות שיש להם בסמוך. בלילות הם לא זזים מהמקום מהחרדה שיפלשו לשטחם. לחלקם בתים בדהריה, אבל קשה לעבור במחסום הסמוך ולכן הם ממעטים לנסוע לשם. הילדים לפעמים לומדים בזום בגלל קשיי הנגישות.

גם הם מציינים את התגברות הקשיים וההתנכלויות מאז ה-7 באוקטובר.

מה שברור, שחור על גבי לבן, בעילה שאלו אדמות מדינה, קיבלו אלפי דונמים להשתלט על השטח.  מוכר וידוע.