יום שישי השלישי של הרמדאן – העיר העתיקה בירושלים

יום שישי השלישי של הרמדאן – העיר העתיקה, בכניסה להר הבית

נפגשנו ב-11:30 בתחנת הרכבת הקלה ושמנו פנינו לכיוון העיר העתיקה. מזג האויר חם מאוד. הכניסה לכיוון שער שכם חסומה במחסומים משטרתיים. לא מכניסים יהודים מכאן בשעות אלה בד"כ. הסברנו שאנחנו ממחסום ווטש ומגיעות בכל שנה ברמדאן לצפות במתרחש. שוטר משמר הגבול אמר שהוא יודע מי אנחנו ומעריך את פעולתנו (!), אבל עליו לקבל אישור לאפשר לנו להיכנס. השוטר האחראי בדיוק הגיע למקום, ראה את התגים ואישר לנו להיכנס.

בשנים האחרונות שער שכם הפך ליעד מבוצר. בנו תאים מוגנים גדולים עם עמדות שמירה משני צידי הירידה במדרגות לכיוון השער, וגם ליד השער. וכמובן שהכל מוקף במצלמות אבטחה, כמו גם בתוך העיר העתיקה. בשעה זו הפתיע אותנו מיעוט האנשים, כנראה בגלל ההגבלות שמטילים על הפלסטינים מהגדה. כבר יש כמה רוכלים מוכרים מזון ועוד דברים וגם מקבצי נדבות, שכן מתן צדקה ברמדאן זו מצווה.

נוכחות רבה מאוד של כוחות הבטחון לסוגיהם, בעיקר שוטרים ושוטרי מג"ב נראו מכל עבר. אך היה שקט ולשמחתנו בכל המקומות שאנחנו היינו הם נותרו מחוסרי עבודה.

נכנסנו דרך שער שכם. בתוך העיר העתיקה כל החנויות פתוחות ומוציאות דוכנים. מוכרים מזון לסוגיו (מתוקים, ירקות ופירות ועוד) וגם מרבדי תפילה, כסאות, טלפונים ומוצרים נלווים, הלבשה, סדקית וכיוצ"ב. כרגע הקונים מעטים, בד"כ קונים יותר בדרכם חזרה הביתה אחרי התפילה.

קצת אחרי השער יש התפצלות של הדרכים. כשפונים ימינה מגיעים לתוככי השוק, להמשך ה-ויה דולורוזה ואל המוריסטאן וכנסיית הקבר, שכבר ברובע הנוצרי (כאן אנחנו ברובע המוסלמי). שמאלה אל רח' הגיא המוליך אל הכניסות להר הבית דרכן נכנסים המתפללים המוסלמים. הלכנו כמובן שמאלה, עם המתפללים. הרחובות כולם מלאים בתאורה, מנורות צבעוניות, פנסים ועד. צריך לבוא בשעות החשיכה כדי לראות את כל האורות דולקים, זה בוודאי מחזה יפה מאוד.

ליד ההוספיס האוסטרי פנינו לכיוון ה-ויה דולורוזה, כדי להגיע לשער האריות. המתפללים ממשיכים ישר כדי להיכנס מהשערים הקרובים של מתחם אלחראם אלשריף (הר הבית). בדרך, באזור שבו אין כמעט אנשים (בעיקר חנויות עם מזכרות נוצריות), אנחנו עוצרות לשתות קצת ותוהות איך המוסלמים מחזיקים מעמד בצום בחום הזה.

הגענו עד שער האריות, חולפות דרך זרם האנשים המגיע מכיוון שער הפרחים וממשיך לעבר הכניסה למתחם מבאב אלחוטא (ליד האנטוניה). נחזור לשם בהמשך, דרך שער הפרחים. כאן, דרך שער האריות נכנסים רבים מאוד. הם פונים מייד שמאלה לככר אלע'זאלי ונכנסים למתחם דרך השער הסמוך, שער השבטים. עמוס מאוד כאן כעת. ממש התקשינו ללכת בכיוון הנגדי ולצאת דרך שער האריות.

הלכנו בשביל הולכי רגל צפונה לאורך החומה ורבים רבים נעו מולנו בדרכם לתפילה. השביל כולו מלא בדוכנים של מזון ומוצרים שונים. גם כאן אין קונים רבים בשעה זו. מרבית הקניות ייערכו בדרך חזרה. בקצה החומה פנינו לרחוב סולטאן סולימאן והתקדמנו לכיוון שער הפרחים. גם כאן ניצלנו את הקטע שבו אין כמעט אנשים, כדי לעצור בצל ולשתות.

בשער הפרחים זרם בלתי פוסק של אנשים המגיעים מהאוטובוסים שמורידים אותם ברח' צלאח אלדין, נכנסים לעיר העתיקה ומגיעים למתחם דרך באב חוטה. בעבר היינו עומדות זמן מה בצומת של באב חוטה וה-ויה דולורוזה. כאן היו עומדים השוטרים והסדרנים ובעזרת גדרות מחלקים את המעבר בין גברים לנשים. וכמובן מונעים ממי שאינם מוסלמים להיכנס. הפעם הם עומדים יותר בפנים. שעת התפילה מתקרבת אז כבר מתמעטים האנשים שעודם בדרך. לכן פנינו מערבה ב-ויה דולורזה, בחזרה לכיוון שער שכם.

בזמן התפילה נכנסנו אל בית הקפה המקסים בהוספיס האוסטרי, להשיב את נפשנו. היה כל כך חם שהעדפנו לשבת בפנים במיזוג ולא בגן הנפלא של המקום. משם ניתן להשקיף על הרחוב בו הולכים המוסלמים להר הבית ובו מתקיימות תהלוכות נוצריות לאורך ה-ויה דולורוזה בימי ששי ובמיוחד בחגים הנוצריים.

השתהינו קצת יותר מדי בבית הקפה הנחמד וכשירדנו כבר הסתיימה התפילה וכולם היו בדרך חזרה. הצפיפות היתה רבה ולמעשה אנשים הלכו צמודים זה לזה והתקדמו לאט לאט. בשל הדוחק עטינו את המסכות ליתר בטחון, למרות שהיינו באוויר הפתוח. מדי פעם מישהו קורא בקול "סלה עלא אלנבי" (=התפלל לנביא, קרי למוחמד) וכולם ממלמלים פסוקים בתגובה.

ביציאה צלמנו שוב את מדרגות שער שכם שהפכו בשנים האחרונות ליעד מבוצר עם עמדות השמירה למעלה משני צידי המדרגות, ועוד אחת למטה ליד השער. על העמדה המזרחית הציבו שלטי זיכרון לשוטרות מג"ב הדר כהן והדס מלכא ז"ל שנרצחו במקום בשני אירועים שונים לפני כמה שנים. אירועים אלה היו בין הגורמים ל"ביצור" המקום. מסתבר שעיריית ירושלים החליטה לקרוא למדרגות של רחבת השער "מעלות הדר והדס" על שמן. את שלטי הזיכרון אני יכולה להבין, אבל קריאת המדרגות על שמן נראית לי כמו עוד "אצבע בעין" של הפלסטינים...האזור הפך ליעד מבוצר (צלמת: אביטל)

לפחות בזמן שאנחנו היינו במקום הכל עבר בשלום ולא היו עימותים עם כוחות הבטחון. נקווה שיימשך כך.

רמדאן כרים!