בית אומר, בית לחם, מת"ק עציון, נועמן, יום ב' 13.4.09, אחה"צ
14.30 – 18.00
חברת מחסוםווטש מתל-אביב ביחד עם חברה שלה ביקשו להתלוות אלינו ולהכיר את הייחוד של מחסומי אזור ירושלים. החלטנו אפוא לעשות סיור מורחב ואפילו חרגנו במעט מאזור בית לחם, על כך בהמשך.התחלנו בנועמן, הייתה שעת אחר צהריים מוקדמת וחום עז שרר, איש לא נראה בכפר. כבר בעבר הערנו על השיבה של תושבי הכפר לחיים חקלאיים, הפעם התרשמנו עוד יותר מהיקף השדות המעובדים שמסביב. המשכנו בכביש לכיוון נוקדים ויכולנו להראות לאורחותינו הן את הכפרים הפלסטיניים שלצד הדרך, הנראים פסטורליים בשלל צבעי פריחת האביב, על אף הגדרות המקיפים אותם. כן ראינו את התנחלויות תקוע ונוקדים הבולטים בגגותיהם האדומים.
הגענו למת"ק עציון שהיה כמעט ריק. שני בחורים צעירים עמדו ליד הכניסה וביקשו את עזרתנו; בידם הייתה בקשה של הכנסייה לאשר להם לצאת לירושלים לתפילות החג. כשניסינו לשאול את החייל בחלון האם יש להם סיכוי לקבל אישור כזה, ענה כי בימי חול המועד מטפל המת"ק רק במקרים הומניטאריים. בצאתנו פגשנו בחור שיצא מרוצה בעקבות קבלת כרטיס מגנטי
שנמנע ממנו כבר מספר שנים. עכשיו עליו לבקש אישור ליציאה לעבודה והוא מקווה שלא יוגדר כמנוע שב"כ, נתנו לו את מספר הטלפון של סילביה למקרה כזה. אי נעימות נגרמה לנו כשנהג מונית ששהה במקום סיפר לנו שמישהו חיכה לנו. נזכרנו שאכן הבטחנו בשבוע שעבר למישהו אותו פגשנו בואדי נאר שנסייע לו אצל מאהר בהסרת המניעה המשטרתית שלהערכתו כבר פג תוקפה. בשל החגים והסגר, שכחנו את הבטחתנו, לפחות התקשרנו אליו והבטחנו להודיעו על ביקורנו הבא במת"ק. ממילא לא ניתן היה לסייע לו כי מאהר לא היה במקום, ובכל זאת מאד התביישנו. המשכנו דרומה וביקרנו אצל אבו נאסים שבביקורנו הקודם התלונן מאד על התנהגות הצבא שפלש לביתו. הפעם נראה מחייך כרגיל, הצבא כבר אינו מטריד אותו מאז. חזרנו לכיוון מעבר רחל שאף פועל לא נראה בסביבתו, רק כמה תיירים נכנסו ויצאו בו – אכן סגר.
מכאן נסענו לשייח סאעד, במטרה להראות לאורחות את הכלא העצוב הזה. לא הורשינו להיכנס, לדברי קצין משמר הגבול בכניסה המצב מתוח מאד בשל התקרית שאירעה כמה ימים קודם בג'אבל מוכבר כאשר נהג שנחשד שהוא רוצה לדרוס את השוטרים שבאו לחסום ביתו של מחבל, נורה למוות. גווייתו עדיין נמצאת במקום, כמה עשרות מטרים מהכניסה לשייח סאעד.
לדברי מיה, מחסומאית במרכז, אכן יש פער גדול בין המחסומים המוכרים לה לבין המחזות שראתה איתנו: "הישובים הישראלים והפלסטינים כל כך קרובים ומעורבים זה בזה"