חמרה, תיאסיר, יום ד' 10.2.10, אחה"צ

16:15 – 14:20 הבקעה עדיין ירוקה, צבעי הפרחים מרגשים. הכבשים נהנות מהעשב. הבדואים אוספים את הירק.  וכמובן - מחנות הצבא, הגדרות והמחסומים בשלהם.
בטרם הגיענו למחסום תיאסיר פרקנו בגדי חורף לצד דרך המובילה אל אחד המאהלים. הגיעו ילדים לקחת

את הבגדים והגיעה גם אישה שהציעה לנו להיכנס לשתות. היא שאלה על דפנה, וציינה שדפנה תמיד שותה איתם. הבטחנו לה להיכנס בפעם הבאה.

מחסום תיאסיר 14:20

נעמדנו על הכביש ממזרח לכביש הכניסה לבסיס. חייל שהלך לאורך גדר הבסיס ודיבר בפלפון שלו, קרא לעבר מישהו שפולקסואגן כחולה חונה ליד הגדר. לא פגשנו תלמידיםכי הם עוברים מוקדם יותר (13:30). פגשנו מוניות שעברו ממערב לעבר הבקעה וחיכו לנוסעים שירדו להיבדק בביתן. פגשנו בטנדרים ובמשאיות קטנות, שבאו ממזרח לעבר הגדה עם פועלים ומטענים. לא ראינו את המחזות המבזים של סידור האנשים בשורה תוך בדיקת תעודות הזהות. איש מבוגר סיפר שבתיאסיר (גדה) יש לו בית וילדים, הוא עצמו מתגורר בברדלה (בקעה) עוסק בגידול דבורים או בבניית הכוורות. עובד ברשות הפלסטינית סיפר לנו באנגלית טובה על תפקידו בקידום יוזמות חברתיות וחקלאיות לתושבי הבקעה (גם לבדואים). היום הוא נסע עם פעיל יפאני מארגון כלשהו להביא ציוד  לגן ילדים שהוקם בעין אל בידה (מול ההתנחלות מחולה, כ 2000 תושבים). הוספנו להם שקית גדולה מלאה בבובות, ושאלנו אם מורגשת הפעילות הצבאית באזור שממערב למחסום. הוא סיפר שבלילות הצבא מאוד מורגש. לא תמיד נכנסים לבתים. אחד הבנים שלו זכה להיות שנה בכלא הישראלי ושוחרר בזכות עורכי דין טובים.   

15:20 עזבנו, על כביש אלון רואים במערב את סוללות העפר המקבילות לכביש. שער גוכיה שמול ההתנחלות רועי סגור.

15:40 מחסום חמרה
אישה ממתינה לצד הדרך, דואגת לבעלה שמעוכב זמן רב ליד המחסום. כלב שקשור לחיילת עורך חיפוש אצלו באוטו. האיש הגיע עצבני וכועס. הוא מצביע על כל המצרכים שקנו ושהכלב רחרח ועכשיו הוא צריך להשליך את הכל. "אצלנו לפי הדת שלנו, כלב זה טמא," הוא מסביר לנו. "זה ההקלות שהבטיחו במחסומים? חושבים שיש לו נשק באוטו? מי שיש לו נשק לא נוסע במחסום."
אחריו ראינו חיפוש ארוך בפיאט אונו. בין לבין החיילת הכלבנית הפעילה את הכלב בקפיצות ראווה. הולכי רגל חולפים על פנינו לעבר המכונית המחכה להם. חגורת המכנסים ביד "תראו איזה בלגן עושים לנו כאן."
על משטח הבטון שממזרח למחסום כבר ניצבת הסככה שצפינו לפני שבועים בהקמתה.
היום עובד במקום גריידר של דוד אולניק ומאוחר יותר יצטרף אליו גם טרקטור בובקט צבאי.
מפעיל הגריידר (מירושלים) שואל שאלות על עדנה שהיא "בטח" חברה שלנו; הוא יודע שאנחנו לא יורקות על חיילים כי הוא הרי פוגש אותנו במחסומים כל הזמן. הוא תוהה על ההתנדבות ללא שכר וללא כיסוי הוצאות, ושואל לאן הולכים כל הדוחות, מי קורא את כל מה שאנו כותבות. הקבלן שלו זכה במכרז התשתיות של הצבא ביו"ש ועכשיו הוא עוסק בסלילת המשטח שממוקם מזרחית לביתן הבידוק. כפי הנראה חיכו שם לאספלט, כך שהיה לו פנאי לשאול שאלות. שלושה חיילים מצטרפים אליו. אחד מהם הציג את עצמו כנציג מת"ק הוא שאל על דפנה. השני באותה דרגה והשלישי עם כובע מצחייה ועליו רשום חרוב. שאלנו לפשר הכלב. המת"קניק סיפר על אתראה חמה. והוסיף: "אצלנו [במחסום] אין השפלות!... אני מביא להם מים ודואג להם, והם מביאים לי כאן מטענים... רק בשבוע שעבר תפסנו כאן שבע רימונים". אל תוך האמירות  המוכרות "זכותנו על הארץ" ו"הם לא רוצים לעשות שלום" הגיעה אליהם הודעה על הרג החייל בצומת תפוח.
הגריידר והבובקט התחילו לנוע. הגריידר עבד בצומת ליד שלטי ההכוונה לירושלים ולטובאס. הוא פגע בעמודי השלטים ואח"כ גם בקוביית הבטון המחזיקה את עמוד התאורה. המקום נעשה מסוכן, כל אותו זמן עברו במקום הולכי רגל - בעיקר נשים וילדים לאחר שנבדקו בביתן. הבובקט החזיר את קוביית הבטון למקומה והידק סביבה את העפר. הגריידר המשיך בשלו, כאילו פורץ דרך דרומה, אולי יוצר משטח חדש (אולי לשירותים, כפי שקודם לכן ציין המת"קניק). הבובקט גרד עשבים בעזרת הכף שלו וביחד עם הגריידר גרף ועקר את שני שיחי הדום הענקיים שעמדו שם ליד צפרדעי הזבל. נקיון הזבל - יופי! אבל למה לעקור את הדומים? שאלנו בתמימות. כי הם מסתירים את שדה הראייה נורתה התשובה. כך היינו עדות במחסום גם לפעולת "חישוף".בכל זמן שהותנו עברו מכוניות מערבה. הרבה מהן מכוניות חדשות ומרשימות. 16:15 עזבנו