בית אומר, בית לחם, מת"ק עציון, נבי יונס, יום ב' 17.5.10, בוקר
07.00 מחסום 300
ארבע עמדות פתוחות, תור קצר לפני כל אחת מהן. הפלסטינים מאוד מתלוננים, המעבר היום גרוע ביותר, בין שעה וחצי לשלוש שעות זה הזמן הדרוש לאנשים לעבורשמעתי היום: "המעבר כמו ברז מים פותחים וסוגרים" וכן: "החיילים לא מבינים את ההבדל בין מעבר למחסום. במחסום חוסמים את הדרך במעבר נותנים לאנשים לעבור" – כך בדיוק נאמר. איש אחר אמר דופקים לנו את החיים כמה זמן מבזבזים לנו כל יום כל יום "מגעיל, לא נורמלי". אנשים מתלוננים על צורת הישיבה של החיילים בעמדות שרועים למחצה בתנוחה ברורה של זלזול. אנחנו כמובן מנועים מלהעיר להם אבל המראה מביש ביותר. מכונית ביציאה מהמחסום והנהגת מתלוננת שחברתה הנוהגת במכונית שלה עם הילדים בדרך לביה"ס ובעלה לידה, הוא נדרש לעבור במחסום הרגלי, האשה והילדים מחכים ומאחרים לביה"ס.
07.50 מת"ק עציון
מחכים כ-20 אנשים. בשעה 08.00 מגיעים שלשה חיילים והקצין, סגן, מביא מודעות מודפסות שהמת"ק
סגור מהיום 17.5-19.5. היום אין מגנטים. מתברר שהחיילים בהשתלמות. מדוע מודיעים על זה ברגע
האחרון? מתברר שהשוטר נמצא וכן יטפלו באישורים מיוחדים. הקצין נעים הליכות עונה לכולם
בסבלנות ובאכפתיות. 08.30 בית אומרשני אנשים פונים בבעיות משטרה.
09.00 נבי יונס אנשים אחדים פנו ובקשו עזרה בבעיות משטרה שונות. רשמנו הסברנו כמיטב יכולתנו הדלה. שהינו שם כמעט שעה. אנשים שנעזרו בנו מודים ומעודדים אבל בידיעת המצב לאשורו זה מביך.עייפות חזרנו הביתה