בית אומר, בית לחם (300), מת"ק עציון, יום א' 27.3.11, אחה"צ

בית לחם 

מת"ק עציון, 15:15: שלא כמו בשבוע שעבר (פורים) מגרש החניה מלא כמעט עד אפס מקום, באולם ההמתנה כ-25 אישה ואיש. עוד במגרש החניה פוגשים אותנו ישראלי חובש כיפה שהוא כל כולו עימנו, מלווה בגבר שהבחור הישראלי הוא דוברו ומטפל בעניינו. הפלסטינאי הוא תושב בית אומר שלמשפחתו מקרקעין בסביבה. לאחרונה סופחו 60דונם מאדמות משפחתו לטובת בית מדרש, כולל, ישיבה או הוויה דומה בקצה אפרתה (שכידוע, לא ממש יש לה קצה והיא מתמשכת ומתמשכת עד בלי די). הם מבקשים מפת מקרקעין של האזור כדי לתבוע את המגיע להם, פנו למינהל בבית אל שם הפנו אותם למת"ק עציון. כאן אין ממש ישועה וחנה ב. מפנה אותם לכתובת אמינה יותר.

בד בבד פונה אלינו גבר שאחיו, קטוע רגלים עקב תאונת דרכים, שוכב בהדסה. בני משפחתו רוצים לחדש את אישורי הכניסה שלהם כדי לשהות לצדו. כולם סורבו. הוא מבקש סיוע בהשגת אישורים לפחות להוריו ולאשתו של הפצוע. בסופו של דבר הצענו לו לחזור עם מכתב נוסף מבית החולים ובו תאריכים שונים, אבל תוך כדי הניסיונות לסייע לו התברר שבשעה 15:45, ויש להניח שגם אחרי כן, ומי יודע למשך כמה זמן לפני שעות אחר הצהרים המוקדמות מאד:

אין עוד מוקד הומניטארי.חיוג המספר של המוקד ההומניטארי (כמו גם זה שרשום על קירות אולם ההמתנה במת"ק כמספר של משרד הקבלה) כולם מובילים לחמ"ל. כלומר, מוקד הומניטארי, משרד קבלה, חמ"ל – כולם אותו חיילת/חייל.

במשרד מתאמת הבריאות של המנהל האזרחי, זה של דליה באסה הידועה לטוב, אין קול ואין עונה. יופי של ג'ינגלים אבל שירות אין.

לעומת זאת, משעה זו ואילך, בעקבות כמה פניות שלנו לחייל באמצעות האינטרקום, הוכנסו בזה אחר זה ("וואחד וואחד") כ-15איש למשרד הקבלה. היות שלקראת 16:30נותרו עוד כתריסר ממתינות וממתינים ביקשנו לערוך רשימה שלהם כדי שיוכלו לשוב מחר בבוקר ולא לחכות עד יום ראשון הבא. תשובת החייל הייתה שאת זה יכולים לאשר רק המפקדים. טלפון לד. והתברר שהוא לא יימצא למשך שבוע. הציע שנפנה לנ"ל אבל שלא כמוהו, היא אינה עונה, גם לא להודעה שהשארנו לה.

בין הנותרים עדיין על המדרגות בואך הקרוסלות, גבר שאשתו נהרגה ע"י מג"ב לפני 4שנים והוא מבקש לתבוע אבל נענה שעבר זמנו (במקרה זה ממש מתאים להוסיף - בטל קורבנו), צעיר שלומד לתואר מהנדס בארה"ב וכדבריו נאלץ להגיע ל"פיאסקו הזה" מדי שנה, גבר מבוגר יותר בעל משרה רמה בתחום המים – שלושתם ועד שתי נשים ובני זוגם מחליטים לוותר כי ממילא, לטענתם, גם אם יכניסו אותם למשרד הקבלה, בשעה חמש זורקים את כולם משם והם עדיין יצטרכו להגיע גם בשבוע הבא.

לעומת זאת, אנחנו מצליחות לשכנע את החייל באינטרקום להכניס אב שזקוק לתסריך לשתי בנותיו להן נקבעה מחר פגישה בקונסוליה האמריקאית. נותרו 4אופטימיסטים שלמרות השעה המאוחרת עדיין מקווים להשתחל עוד היום דרך הקרוסלות, ואכן הפעם הסבלנות השתלמה! באופן יוצא דופן, כך נראה לנו, החייל בחלון נענה להפצרות ומפעיל למענם את הקרוסלה. אלא שמיד התברר שמה שאנחנו יכולות, גם נהג המונית הוותיק במת"ק יכול. הוא מצליח להכניס גבר נוסף שהיה בחצר.

בחמש ורבע עזבנו ועד אז לפחות לא שלחו לדרכם את אלה שבפנים.

אל ערוב, בית אומר, 17:30: קראנו ברשת וגם נאמר לנו ע"י האיש מבית אומר שביקש להשיג את מפת המקרקעין שבית אומר סגור ומסוגר. נסענו לבדוק. בכניסה הדרומית לאל ערוב השער הצהוב אמנם פתוח אבל עומד שם האמר ושני חיילים חמושים מסתובבים בכניסה. משום מה הם עורכים בדיקה גופנית דווקא לשני צעירים שמבקשים להיכנס לכפר. כמו כן מכוניות נכנסות ויוצאות עוברות הצצה פנימה.

באשר לבית אומר, הכניסה התחתונה פתוחה והרבה מכוניות יוצאות ממנה, ובה בעת הכניסה העליונה, זו שמתחת לפילבוקס, אכן סגורה באמצעות מחסום צהוב אבל עושה רושם שהולכי רגל יכולים לעבור באין מפריע. שלא כרגיל, הכול שומם ליד תחנת הדלק, החנויות משני עברי הכביש סגורות, אין מחוצה להן לא עציצים ולא ירקות בארגזים וגם לא אנשים.