קלנדיה, יום ב' 27.6.11, אחה"צ
קלנדיה, 15:50: איך שהגענו למחסום כבר ראינו אמבולנס מישראל ממתין בכיכר הדרומית ומקבילו הפלשתיני שחנה במרכז הכיכר הצפונית. כששאלנו את הנהג מה קורה, אמר לנו שהחיילים טוענים שאין תיאום (והנהג מאשר שיש). ישר טלפנו לחמ"ל ודברנו עם קרין שהייתה עניינית ומנומסת. מסרנו לה את שם האישה המבוגרת שעברה טיפול בירדן ומחזיקה אישורים לה ולמלווה שלה לחזור לעזה עוד היום. קרין הבטיחה לבדוק את העניין ותוך 5 דקות האמבולנס נקרא במערכת הכריזה להתקדם לתוך המחסום. נשאלת השאלה, אולי חיילי המחסום אינם מצויידים במספר הטלפון של החמ"ל כדי שיוכלו בעצמם לקדם עניינים ולא לחכות לצוותי MWלעשות זאת למענם.
נכנסנו למעברים בשעה 4. זרם המגיעים למחסום היה די חלש ולמרות זאת היה תור של 11 בסככה הצפונית ושני השרוולים הפעילים היו מלאים. התורים, אם זזו, עשו זאת לאט – בקצב קרחוני (ולא קרחון בחום של יוני ים תיכוני). טלפנו לדווח על המצב לקרין וליחידת המעברים. כולם הבטיחו לטפל בעניין, אבל כלום לא קרה. נעמדנו בתור בשרוול מס' 3 ושוחחנו עם הסובבים אותנו. (בחור אחד סיפר שיש עומס רב בקלנדיה דווקא בשבת אחה"צ. החיילים לא עובדים, ואנשים יכולים לחכות שעות בתור.)
לקח לנו 25 דקות לעבור במחסום. שני החיילים שישבו באקוואריום לא נראו עוינים במיוחד, רק לא פעלו ביעילות. הם ספרו שקבלו הוראות לא להכניס יותר מ-3 אנשים בבת אחת למעבר והמשתמע היה כאילו לא מצפים מהם לעבוד במהירות. אולי המפקדים צריכים להבהיר שהחיילים נותנים שירות לציבור, חלק מהם תושבי ישראל, וחייבים להתנהג בהתאם.
למרות אזהרות מוקדמות, בצאתנו טלפנתי לשמוליק, השוטר האחראי, לדווח מה קורה. כצפוי הוא צעק עלי ש-25 דקות המתנה בקלנדיה אחה"צ זה זמן סביר לגמרי ו-100 איש ממתינים בתורים בכלל איננו "עומס".
אולם, כאשר חזרנו לכניסה הצפונית למחסום בשעה 5 ראינו שנפתח מסלול שלישי והתורים הצטמצמו מאד. בכלל לא היה תור בסככה הצפונית.