קלנדיה, יום ג' 26.7.11, בוקר
בוקר קשה מאד. כשאנו נכנסות לאזור המקורה בשעה 6:05, הוא מלא אנשים -- יש העומדים בתורים, יש שלא, ויש שיושבים בספסלים – וקהל רב מתגודד ליד השער ההומניטרי. מיד ניגשים אלינו אנשים המתלוננים שהם עומדים בתור מאז השעה 5:00 אך הקרוסלות נפתחו רק לעיתים רחוקות ובכל פעם רק מעט אנשים הוכנסו פנימה. מצב זה אושר ע"י שני המשקיפים האקומנים מן ה – EAPPI, שמתעדים הכול מהשעה 5:00.
בשעה 6:10 אנו מצלצלים לקו ההומניטרי ולמת"ק. קצין המנהל האזרחי ומאבטח נכנסים למחסום בשעה 6:15 וכעבור כמה דקות השער ההומניטרי נפתח וכ-20 איש עוברים דרכו. אחר-כך שער זה נפתח בכל פעם שקומץ אנשים מתאסף לידו.
בשעה 6:15 הקרוסלות בקצה המעברים דמויי הכלובים נפתחות (בפעם הראשונה מאז הגעתנו) אך רק 18 אנשים (6 בכל שרוול
) עוברים. הקרוסלות נפתחות שוב ב- 6:28, והפעם 72 אנשים עוברים ((24 X3). זה אמנם עוזר להפחית את הלחץ , אך הקצב החדש הזה (שאולי מוכתב ע"י קצין המנהל במקום, אשר נראה מדבר לעתים תכופות בנייד שלו, אולי במאמץ להציל על המצב) רק מגביר את הצפיפות הבלתי נסבלת שבאזור שמעבר לקרוסלות, בדרך לבדיקות.
למרות פתיחת הקרוסלות מדי פעם, הצפיפות בתורים נמשכת שעה נוספת, עד שב- 7:21 קבוצה גדולה (46 X3) עוברת את הקרוסלות. אך הצפיפות בצד השני מתגברת עד כדי כך שכמה מן התורים שם צריכים להתפתל כדי שהאזור יכיל את כל האנשים. התורים לקרוסלה מתרוקנים רק בשעה 7:30 והקרוסלות מסתובבות חופשיות כך שמעט האנשים שממשיכים להגיע בשעה זו עוברים אותן מיד. ומיד "נוחתים" לצפיפות הנוראה מן הצד השני.
כשאספנו מספרי טלפונים כדי לצלצל לבעליהם לאחר שיעברו את המחסום , פנו אלינו מספר אנשים כועסים ביותר. מעבר לכך שנזפו בנו על כך שאנו לא פותרות את המצב הבלתי נסבל בקלנדיה ("מה יוצא מזה שאתן באות הנה?" טען יותר מאחד מהם), הם פרקו את זעמם על כך שהמערכת מתייחסת אליהם "כבקר", אפיינו את החיילים בסרקזם כ"הבנים של העם הישראלי האציל", וקבעו שכל המערכת בקלנדיה, שלא לדבר על הקצב שעוברים בה, אינו אלא הטרדה וטרטור מרושע של השלטון הישראלי. הערות ותלונות אלו בוודאי אינן חדשות , אך נדמה שלא שמענו אותן מובעות בחריפות כזו מאז פרשת החיילת הישנה לפני כחודש.
למרבה הצער, הניידים שצלצלנו אליהם יותר מאוחר, כדי לוודא כמה זמן לקח לעבור את המחסום כולו, היו מכובים.
עזבנו את המחסום בשעה 7:35, כאשר הקרוסלות הסתובבו חופשיות.
הערה:השרוולים והקרוסלות, שנבנו, כביכול, לשמור על הסדר, הפכו לסמלים מתועבים של הכיבוש. צעירים הרוצים לעקוף את התור – או למרוד נגד המערכת – מטפסים על השרוולים ומנסים להשתלשל ישיר לתוך הקרוסלות למרות הסכנה לגוף ולנפש. הגברים המעוכים בתוך השרוולים שואגים בתסכול על חבריהם כאשר הקרוסלות נפתחות והם מרגישים שחבריהם לא עוברים אותם בקצב מספיק מהר. אך ברגע שהאנשים האלה נמצאים בצד השני של הקרוסלה הראשונה, יש סדר מוחלט ,בחמישה תורים, אפילו כאשר יש צפיפות כה גדולה שהתורים צריכים להתפתל כנחשים.
המשקיפים מ- EAPPI, וגם מספר פלסטינאים שאמרו שהגיעו וחיכו בתור שעה, מעידים שהשעה בין 5:00 ו-6:00 היא פרק הזמן הקריטי ביותר . אילו המשמרת של הקצינים היתה מתחילה כבר בשעה 5:00 בבוקר, כשאלפים רבים צובאים על השערים ורק חיילים מועטים אם בכלל ( או רק חיילת אחת ) , אחראים לשלומם ומעברם התקין , המצב של הבוקר (ודומיו) לא היה נוצר, או לפחות לא היה נוצר בחומרה כזאת . כל הצטברות של אנשים בתורים במשך השעה שבין 5.00 ל – 6.00 יוצרת בהמשך מצב בלתי נסבל של עיכוב ועצבים שקשה לפתור אותו עד אחרי 8:00.
אין לנו מושג מה גרם למצב הבלתי נסבל הבוקר או עם מי דיבר קצין המינהל לעתים תכופות בנייד שלו . אך ניכר שאחרי שקצין זה הגיע, הקרוסלות נפתחו לעתים יותר תכופות ועלה מספר האנשים שהורשו לעבור דרכן .