קלנדיה, יום ד' 16.11.11, אחה"צ
איפה שאפשר להקשות - נקשה
16:00 הגענו לביתוניא מעבר סחורות. לפנינו שתי משאיות שמבקשות להיכנס לרמאללה.
שלט: "הכניסה פסולה לתחומי יהודה ושומרון",ומספרי טלפון במקרה של בעיה.
דווקא יש ענין להעביר סחורות מישראל לגדה. לישראל יש מונופול ופלסטין היא שוק שבוי בידי ישראל.
החייל אמר לנו שלמעבר של חומרים מסוכנים יש להצטייד באישור מיוחד. במשאית שישה צינורי מתכת. כשהנהג שאל מה הם חומרים מסוכנים? ענה החייל: "דיברתי איתך"? החייל אמר שיש רשימה. באתר המינהל האזרחי
לא מצאנו רשימה. האם ששה צינורות מים הם חומר מסוכן?
בכיוון ההפוך, דהיינו מן הגדה לישראל לא נראים רכבים עם סחורות.
רק משאית ישראלית עם לוחית צהובה יכולה לעבור (בכביש 443 אין מעבר לפלסטינים מלבד בקטע קצר).
הנהג עזב את ביתוניא ונסע לכיוון קלנדיה, נסענו בעקבותיו. בפאתי מחסום קלנדיה פקק, אין תזוזה. מבנה השטח בנוי כך שייצר בהכרח יום יום פקקים ויגזול עוד קצת מזמנם של הפלסטינים.
דיברנו עם הנהג והוא סיפר שלמרות שהיו לו כל האישורים החייל בביתוניא לא רצה לקחת אחריות ושלח אותו לקלנדיה. והוסיף: "על אילו חומרים מסוכנים מדובר? על ששה צינורות מתכת? זה לא בגלל הסחורה, זה בגלל הזהות שלי. כבר יכולתי להיות בבית לפני שעה". רק נהגים מירושלים המזרחית מורשים להעביר סחורות. והנהג הנ"ל הינו ערבי ישראלי מן הצפון.
הנהג ביקש מנשות מחסום ווטש להגיע לשער אפרים ולראות את העיכובים הבלתי נסבלים שם. המחסום נפתח בשעות שאינן מתואמות עם שעות העבודה.