קלנדיה, יום ב' 5.12.11, אחה"צ
היום לשם שינוי היו הרבה אנשים כאשר הגענו לקלנדיה ב-3:50 אחה"צ אחרי המתנה של כ-20 דקות בפקק בכיכר הדרומית.
במגרש חניית האוטובוסים הישן עמדו שני אמבולנסים, אחד מהם לטיפול נמרץ. אמבולנס פלשתיני עמד בתוך מחסום הרכבים בעמדת הבדיקה. בתוכו היה אפשר להבחין שמישהו מבצע פעולת החייה. לא ברור כמה זמן המתין האמבולנס הפלשתיני לפני שהגיעו האמבולנסים מירושלים והוא הורשה להיכנס למחסום, אולם מרגע שהוא נכנס הכל הלך מהר. האיש הועבר לרכב הטיפול הנמרץ ונסיונות ההחייה המשיכו במשך חצי שעה עד שהחליטו שאין סיכוי וקבעו את מותו. ואז העבירו את הגופה פעם נוספת, הפעם לאמבולנס הרגיל כיוון שהמשפחה רצתה לקבור את המת בירושלים. האמבולנס הפלשתיני שוחרר לדרכו.
בתוך המחסום פעלו שלושה מסלולים, מלאים סטודנטים. איש אחד חיכה במסלול 5 להיכנס למת"ק. הוא סיפר שהוא ממתין כבר חצי שעה. טלפנו לחמ"ל וזה לא עזר אז טלפנו שוב וביקשנו לדבר עם נציג המת"ק. כעבור כמה דקות האיש הורשה להיכנס.
ב-4:30, כאשר חזרנו מתצפית האמבולנסים, היו רק 2 מסלולים פעילים עם כ-40 איש בכל תור. התורים לא התקדמו. טלפנו לחמ"ל ושלומי, החייל שענה, הבטיח לדאוג לפתיחת עוד מסלול. שום דבר לא קרה. לפי מה שראינו החיילים עבדו בעצלתיים, הכניסו 3 אנשים וכל פעם שסיימו את הטיפול בשלישיה עשו הפסקה של 5 דקות לפני שפתחו שוב את השער. ככה דיווחנו לשלומי בטלפון הבא. אבל כשעזבנו את קלנדיה התורים עדיין היו ארוכים. גם במסלול המערבי לנוסעי האוטובוסים היה תור של עשרות אנשים שהשתרך הרחק מעבר למרחב הבדיקה.
אישה פלשתינית עמדה לדבר אתנו ובכתה שיש לה אלף מחסומים בלב. היא ספרה כמה קשה צריך לעבוד רק לשלם עבור הדברים הבסיסיים כמו מים
וחשמל וכדי לשלוח את הילדים לבית הספר.
חיים קשים!