ענאתא-שועפאט, קלנדיה, יום ב' 9.1.12, אחה"צ

16:00: הלכנו לבדוק מה קורה במחסום "המפואר" החדש שקוטע בברוטאליות את ענאתא מירושלים ומותיר אותה ותושביה כלואים מאחורי חומות בטון.  בשעת אחה"צ חורפי מחסום הולכי הרגל נראה נטוש ורק מחסום הרכבים מראה סימני פעילות.  מהצד, במכלאה הארוכה, מזדנב זרם דקיק אך בלתי פוסק של אנשים החוזרים לבתיהם. 

כאשר התקרבנו למחסום הרכבים, יצא לקראתנו אחד מאנשי הביטחון האזרחיים שנשלח לברר מה אנו זוממות ולגרש אותנו.  שאלנו אותו שאלות על המחסום שלא ידע לענות עליהם, והוא הלך לקרוא לקצין.  ואז הגיע אלעד, מפקד המחסום, שגם הוא תהה למה הוא חייב הסבר על המחסום לאזרחים מן השורה.  ובכל אופן סיפר שחלקים מהשטח מעבר לחומה הוא שטח עירוני ירושלמי ושהרבה מהתושבים נושאים ת.ז. ישראליות.  נתניה שאלה אותו לגבי הסידורים לילדים הולכים לבתי ספר בירושלים.  בגאווה אלעד סיפר שמעבר למחסום כיכר גדולה עם תחנות אוטובוסים להעלאת ילדים הנוסעים לבתי הספר.  הוא אמר שסדרנים פלשתינים דואגים להעלות את הילדים לאוטובוסים הנכונים.  לאחר מכן האוטובוסים נוסעים דרך מסלול ייעודי ועוברים את המחסום בלי שחיילים עולים לבדוק את הילדים, וכך נמנע חיכוך וחרדה מיותרת.  (נראה לנו כדאי שצוותי הבוקר יבדקו את אמיתות המובא לעיל.)  אלעד עמד על כך שנעבור את המחסום ונראה במו עינינו את הכיכר ואת הסידורים, וכך עשינו.  בדרך חזרה עברנו במסלול הולכי רגל שעובר בקומת המרתף של הבניין.  בסוף המסלול תלוי שלט שמודיע שזה המסלול לנכים.  השלט נראה קצת תמוה לאור העובדה שהמסלול נגמר בגרם מדרגות (ומה עושים אנשים בכסאות גלגלים?)  בכל מקרה, גם הקצין אלעד וגם השומר האזרחי התנהגו בנימוס ולא גילו עוינות.

ביציאתנו דרך המכלאה עצרנו לדבר עם גבר אחד שסיפר שפעם במחסום ראה חייל דוחף אישה זקנה (בטח הזכרנו לו), וכשהתערב וביקש מהחייל להתנהג בנימוס הוא נעצר והוכה ע"י קבוצה של חיילי מג"ב שאח"כ כלאו אותו ליומיים בבסיס שלהם.
17:00:  הגענו לקלנדיה בדמדומים ומצאנו שני מעברים פתוחים, עם תור של כ-20 איש בכ"א.  אבל התורים לא זזו וחיש תפחו והגיעו לכ-30 ו-40 איש.  טלפנו גם לחמ"ל וגם ליחידת המעברים ולאט לאט החיילים החלו להזרים אנשים.