קלנדיה, יום ו' 3.2.12, בוקר
09:25 מגרש החנייה מלא עד אפס מקום מה שמבשר את הבאות. המבואה לפני השרוולים מתמלאת גם היא. יום התפילה. 3 תורים + תור הומניטרי לנשים וזקנים. 5 דלפקים לבדיקות - פתוחים. בשרוולים מצטופפים גברים נשים ילדים ותינוקות.
הפלשתינים מדווחים שהם עומדים לפני הכניסה לבידוק הבטחוני כבר כשעה.
הקרוסלה נפתחת ונסגרת, ובין זרועותיה נכלאות שתי נשים שנצמדו זו לזו, כנראה כדי להבטיח את מעברן יחד בשלב פתיחת הקרוסלה. אין מי מהחיילים שרואה זאת ואין מי שישחרר אותן. הן נשארות דחוקות זו לזו עד לסיבוב הבא.
קצין מסביר בערבית לפלשתינים, בתור ההומניטרי, ובעברית, לנו, שילדים עם הוריהם או סביהם חייבים גם הם באישור מעבר. ילדים עד גיל 5 חייבים באישור אשר ירשם "במערכת", מגיל חמש ואילך באישור קונקרטי ביד. הקצין אומר לנו: "אני עושה להם טובה כשאני לא מעביר אותם, אחרת יעצרו אותם מהמשטרה אחר כך".
09:45 סבתא עם 3 נכדים חוזרת על עקבותיה לאחר שעמדה זמן ממושך בתור.
בשלב מסויים הנשים והגברים המבוגרים רצים הלוך ושוב בין התור ההומנטרי לבין התור הרגיל. מנסים לחשב מהיכן יעברו מהר יותר. מבלבל.
09:55 התור ההומניטרי התקצר, ואילו התורים האחרים בשלב זה מתקצרים ומתארכים לסירוגין.
פה ושם ניתן לראות זקנים הנושאים עמם כסאות קטנים, מצויידים לקראת המתנה. אנו תוהות – הרי הצפיפות והדוחק בשרוולים לא יאפשרו הצבת כסא.
10:20 התור ההומניטרי נעלם ושאר התורים התקצרו במאד.
פלשתיני פונה בתלונה על כך שאין שירותים ושואל מה אם הנשים צריכות פיפי, יעשו בבגדים? אין לנו תשובה טובה. הלא חזרנו וכתבנו כמעט בכל דוח שלנו על המצב הלא אנושי הזה שבני אדם מחכים זמן רב במעברים, ושירותים אין.