קלנדיה, יום ג' 3.4.12, בוקר

5:00 בבוקר, מעט קריר, האנשים מחייכים.

כאילו קראו את תלונותינו על המצב ביום שלישי שעבר, כאשר שום דבר לא פעל כהלכה, הבוקר הגענו למחסום בדיוק באותה שעה וקבלנו שיעור לדוגמא על איך יכול המחסום להיות מתופעל בשיא היעילות ובמינימום הצקה לעוברים בו.

קצב הגעת האנשים למחסום היה דומה, יום רגיל, יום שלישי שיגרתי, כמו יום שלישי בשבוע שעבר. ההבדל הבולט בין הפקק הנוראי בשבוע שעבר לזרימה השוטפת השבוע נבע בעיקר מההבדל ברמת הפיקוח על ויסות המחסום.

כדי לסבר את העין הכנתי שתי טבלאות השוואתיות של מצב המחסום ביום  התקוע ביותר וביום הזורם ביותר.

הנתונים בטבלא מתייחסים רק לשעות 5:00-7:00. זאת כיוון שבשבוע שעבר בשעה 7:05, נפרץ שער צדדי על ידי המוני הפועלים שגדשו את הרחבה ונשענו על הגדרות. למעלה ממאה אנשים זרמו פנימה, הציפו את עמדות הבידוק ושיבשו את הכול עד לשעה 9:00. על כן לא ניתן היה לערוך השוואה למה שהתרחש לאחר השעה 7:00. 

מספר האנשים המחכים בתור החיצוני שברחבת הכניסה (כולל השער ההומניטארי).

מספר האנשים שנכנסו מרחבת הכניסה לתור הפנימי של הבידוק במהלך 30 דקות.

נתונים שהיו זהים ביום שלישי שעבר וביום שלישי זה:

בשעה 5:00 היו שלושה מחמשת מעברי הבידוק פתוחים.

בכל מעבר בידוק חיכו כ 10 אנשים.

לפני שבוע, בשעה 5:00, היו כ 200 אנשים בתור.

השבוע, בשעה 5:00, היו כ 150 אנשים בתור.

בשעה 6:00 נפתח מעבר בידוק נוסף.

את מספר האנשים המחכים לבידוק לפני כל קרוסלה ברחבה אומדים על פי ספירה.

את מספר האנשים המחכים בתור ההומניטארי קשה יותר לספור, אומדן נפח.

את מספר האנשים העוברים בקרוסלות קובעים על פי מספר סיבובי הקרוסלה הראשונה והכפלה במספר הקרוסלות הפעילות.

את מספר האנשים העוברים בשער ההומניטארי סופרים במדויק בעוברם בשביל אל הבידוק.