חברון, מעבר דורא-אל פאוואר, סנסנה (מעבר מיתר), יום ב' 27.8.12, בוקר

7.15-12.45

התחלנו את המשמרת מוקדם כדי להיות במעבר מיתר ולהבטיח שאנשי סוסיא והאזור, המגיעים למחסום בדרכם ליום כיף בים, יעברו שם מהר וללא עיכובים.

הם באו מאורגנים ושמחים בזכות חברותינו המסורות בתל אביב, ואכן, כל מי  שממונה שם ראה שהגענו ובאו, הקשיבו לכל החריגים המעטים ובסופו של דבר כולם הורשו לעבור. ניכר היה שחשוב להם להתנהל בהגינות ולנו לא נותר אלא להודות למוטי המנהל, שגם בהעדרו שורה שם רוח אנושית מאד.

נשות EAPPI שנלוו אליהם ציינו גם כן שמנסיונן, במעבר מיתר, לעומת מעברים אחרים, תמיד מתנהגים כראוי.

מכיוון שהיו יותר אנשים מכפי שמותר לנהג האוטובוס להסיע, נאלצנו לבקש מהשתיים הנחמדות הללו לוותר על הזמנת האנשים ולא לנסוע איתם לתל אביב כדי שלכולם יהיה מקום. הן כמובן גילו הבנה מלאה ונפרדו לשלום מחבריהם המאוכזבים. אנחנו הצענו להן כפיצוי להצטרף אלינו למשמרת.

אנה וליה שמחו להצעה כי עד כה רק שמעו על מ.וו. ורצו לראות איך אנחנו פועלות בשטח.

בצומת דורא-אל פוואר פגשנו אדם שביקש ממני לנסות לעזור לו לקבל אישור עבודה בארץ. כבר 10 שנים הוא מנוע. אשתו ישראלית ומתגוררת עם  ששת ילדיהם בכסיפה, ואילו הוא לא מורשה להיכנס לארץ ומצב כולם קשה מאד בכל המובנים, כולל בת אחת שעברה ניתוח לב פתוח בשניידר. בעזרת סילביה הסברתי לו מה ניתן לעשות. הוא יעביר את כל  המסמכים הרלוונטים  ונקווה שלמרות החשש מאיחוד משפחות יכריע השיקול ההומניטרי לבסוף.

חברון

מה שבולט עכשיו בעיר זו תנופת השיפוצים. גם חנותו של עבד מול מערת הכפלה עושה מתיחת פנים מרשימה במימון הסעודים.

ביה"ס אל איברהמיה לבנים עובר שיפוץ רציני לקראת פתיחת שנת הלימודים, לא ברור בסיועו של מי. גם בתים הסובבים את מערת הכפלה כל הזמן משתפצים.    כאשר יענו אותו....  סימני צומוד.

כל זאת, כשמנגד נוסף עוד מבנה אבטחה וחייל שומר בו, בציר המתפללים בואכה מערת המכפלה.

על גג בית הצופה על הציר, עדיין מתקיים נוהל "אלמנת קש". בית המכפלה נראה נטוש מחיילים, אך נשות המתנחלים צופות אליו מסוכת המחאה שהקימו. נקווה שאין בזה רמז לנסיון השתלטות מחודש.

במחסום תרפ"ט - מהומה. איטלקי מאחד הארגונים הביע דעתו על המראה הקשה של חיילים עם נשק מול ילדים. לדבריו, זה הרגיז את החיילים וכשרצה לעבור לאזור H1 ביקשו ממנו את הדרכון, וכשסרב לקחו אותו ממנו בכוח. כשאנחנו הגענו הוא היה מעוכב וחברו לא הפסיק לצלם. החיילים הזעיקו את מפקדם וסיפרו שהוא גם כינה אותם בשמות גנאי והתנהג באופן שחייב אותם לקחת לו בכוח את הדרכון.

הקצין הזעיק את המשטרה שזו אמורה לברר את התנהגות התייר.

עוד ועוד מצלמים החלו להתקהל ואפשר היה לחוש באוויר את המתח ואת תחושת הפחד שמשפיעה לרעה על כולם. לא נותר לנו אלא לקוות שינהגו שם בתבונה ויסיימו את האירוע בלי מהומה ומעצר וכו'.

כך היה, לשמחתנו. השוטרים שוחחו עם  האיטלקי, בררו שוב ושוב מה היה, עוד עיכוב קטן בהחזרת הדרכון, אך הוא הושב וחברי הארגון, שאינו מוכר לנו, עברו לצדהפלסטיני של העיר.

 הקצין רק הדגיש באוזננו שהכי חשוב לו פה זה להגן על חייליו מפניכל מי שיקשה עליהם.

 כאן נפרדנו מאורחותינו שחזרו מחברון ליאטא, שם הן מתגוררות.