דרום הר חברון, חברון, סנסנה (מעבר מיתר), יום ב' 18.3.13, בוקר
אורחים - שני תיירים מארה"ב שהביאה נתניה.
מעבר מיתר
בשעה שאנחנו נוסעות כבר אין הולכי רגל ותנועת המכוניות כרגיל מהירה.
כביש 60
מחסום פתע בדהריה - מילואמיניקים קפדניים ביותר, עוצרים כל מכונית כמעט ולא ברור למה. אדם אחד מחכה הרבה מאוד זמן כי אין לו תעודת זהות עליו. מעצבן. כללית אין כמעט רכבים צבאיים.
חברון
הרבה פחות צבא מאשר בשבוע שעבר, ואין מעוכבים. תיקנו את הכביש בציר המתפללים.
שני סיפורי כיבוש :
1. הנגר שגר על ציר ציון, מתחת לבית המריבה, רוצה אישור להיכנס עם רכב. לארבעים פלסטינים כבר יש אישור כזה. מסורב כבר יותר מחודש, מבקש את עזרתנו. קפטן אמיר דוחה אותו בלך ושוב. האיש רואה אותנו על יד בית המריבה ומבקש עזרה. נתנו לו את מספר הטלפון של חנה, בתקווה שהיא תצליח לעזור לו. משפחתו עם אישה בהריון מחכה באוטו שבקושי יורדת במדרגות מבית המריבה לבית שלהם למטה.
2. במגרש החניה שברחבה מול מערת המכפלה שוטר משמר הגבול נחמד אלינו עד שהוא מבין שאנחנו ארגון שמאלני ומפסיק לדבר איתנו. הוא גם צועק על מדריך תיירים ערבי ממזרח ירושלים עם תעודת זהות כחולה שרוצה לחנות את האוטו שלו ליד החנות של עבאד: "אתה ערבי אתה לא יכול לחנות פה".
אפרטהייד ושגרת כיבוש. התייר שאיתנו אומר – זאת עיר רפאים..... ולי כבר אין מילים.