ברוקין, חארס, כפל חארת', כפר א-דיכ, עזון עתמה, יום ד' 11.9.13, בוקר
09.30 כפר א'דיכ. הגענו בתיאום עם חנאן, הרכזת, לאחר שפנתה אלינו שנחדש את הפעילות עם הנשים אחרי חופשה ממושכת מאז רמדאן. הכוונה הייתה שסוזי ורותי יעבדו עם הנשים במועדון, דפנה, שרה'לה ודבורקה, יצאו לסיור. נכנסנו למועדון שעבר כעת למקום חדש ומשופץ יפה, אבל שלא כרגיל כשקבוצת נשים נלהבות מקבלות את פנינו, הפעם היו במקום רק מ"מ הרכזת. עוד אשה והרכזת הצטרפו בהמשך. נראה שהמועדון לא היה ערוך לפעילות, אפילו מכונות התפירה עדיין לא חוברו לחשמל. אחרי דיון בין סוזי, רותי וחנאן התחזק הרושם שהיא מעוניינת בעיקר בייצור למכירה, אבל לא מוצאת עדיין את הדרך לעשות זאת. הוחלט לנסות כיוון חדש בעבודות יד. נראה שנחזור לפעילות במועדון רק אחרי החגים, בתקווה שעד אז גם המקום יוכשר לעבודה.
במקביל נפגשנו עם האלה, רכזת מועדון הנשים הראשון שבו התחלנו את הפעילות בכפר. היא וקבוצת נשים וילדים היו הקבוצה האחרונה שהגיעה הקיץ ליום הים. האלה ציטטה בהתלהבות את השבחים ששמעה מחברותיה על יום החופשה הנפלא שחוו. כשדיברנו על מצוקת המים בכפר היא נזכרה שכשהיו בים אחד הילדים הקטנים התלהב במיוחד מזרם המים החזק של המקלחות על החוף (דבר שאינם רגילים לו בכפר), וקרא לילדים האחרים לבוא להתענג על המקלחת.
ביוזמתה של האלה, תצא בסוף החודש קבוצת חולים מהכפר לטיול בתל-אביב. גם את הטיול הזה יארגנו עבורם 'נשות הים'.
בשבועות הקרובים גם מועדון הנשים הזה יעבור למבנה חדש, אחרי שישופץ. דיברנו שוב על חידוש הפעילות עם הנשים ואולי על לימוד אנגלית לנוער.
11.15 יצאנו בדרך ברוקין לכיוון כביש 5. מברוקין קל יותר ומקומם לא פחות לראות את שורות הבתים אדומי הגגות שנבנו השנה כהרחבה להתנחלות ברוכין. התרשמנו שנוספו על הרכס הזה גם הרבה בתים טרומיים מאורכים, כנראה מבני תעשיה.
עברנו בחארס אל כיפל חארת'. הרחובות כמעט ריקים, למעט קבוצה גדולה של גברים אבלים שישבו על כסאות לאורך הכביש הראשי, וקבוצת תיכוניסטיות שחזרו מבית הספר.
אחרי 'ביקור' ב"קבר כלב בן-יפונה", שהיה הפעם פתוח למבקרים, נסענו לראות את המקום בו נהרסו בחורף האחרון מספר בתים שבנו התושבים על שטחי הזיתים שלהם. כזכור הם נהרסו בטענה שניבנו על שטח סי. הכל נראה מטורף, כי בין הבתים שנהרסו מפוזרים בתים אחרים חלקם ישנים, וחלקם בדרגות שונות של בניה, ביניהם כאלה שכבר מוכנים ועומדים על תילם. הרי אין אפשרות להבין את ההגיון ואת הרוע של הכיבוש.
12.30 בדרך חזרה עברנו בעזון עתמה וליד התוואי החדש של הגדר. בעזון עתמה השער, כרגיל, פתוח ובשעה זו אין מעבר של תלמידים או פועלים. המקום נראה כמעט נטוש, אלמלא הבודקה של החיילים.
לאורך כל המסלול לא ראינו מכוניות צבאיות או חיילים, למעט קומנדקר אחד שחנה ליד הטרמפידה בעליה לאלקנה, לשמור על מתנחלינו.