קלנדיה
היה קר ושקט בקלנדיה כאשר הגענו אחרי השעה 16:00. פיליס ואני שמנו לב בפעמים קודמות כאשר חזרנו לירושלים דרך ליל, שהמחסום המגעיל לרוב לא היה מאויש. כך שניסינו לעבור, והצלחנו ללא בעיה. אך אם אתה בא מירושלים אין זה כדאי, כי אפילו בשעה 16:00 התור – בעיקר של מתנחלים – כה ארוך שלקח לנו כ-20 דקות להגיע מחיזמה לכיכר ליד אדם.
המצב כעת שונה מאוד מהימים בהם עשרות מכוניות חיכו זמן ארוך מאוד להבדק בדרכן לרמאללה וסביבותיה. בעבר ישראלים לא הורשו להכנס מפה לקלנדיה בטענה המגוחכת כי זה למען בטחוננו. העובדה שיכולנו להכנס דרך מסוף קלנדיה לא שינה שוב דבר.
שני אשנבים היו פעילים משך רוב הזמן שהיינו שם, ובדרך כלל אנשים עברו ללא בעיות. הקול המורם היחיד ששמענו היה של חיילת בלונדינית אשר הפסיקה זמנית להעביר אנשים. כאשר הם דפקו על הסורגים היא התחילה לצעוק עליהם, וכאשר אחד ניגש לאשנב היא צרחה עליו לכבות את הסיגריה.
מאוחר יותר שני חיילים קראו לעברנו כדי לברר מי אנחנו ומדוע אנו משוטטות מעברו השני של הקרוסלה. כאשר השבנו כי אנו ממחסום ווטש שמענו אחד אומר לשני, "אוי ויי". אז קראנו לעברם שאין אנו "אוי ויי," ושההתנהלות שלהם היתה בסדר גמור.
עזבנו בסביבות השעה 17:00.