קלנדיה
בוקר ארוך אבל רגוע יותר בקלנדיה
סיפור ישן נושן כשהגענו בשעה 5:10: תורים לתוך החניון ורק שלוש מתוך חמש תחנות הבידוק פתוחות. צלצול לחמל לבקש פתיחת התחנות הנוספות מפיק את התשובה הסטנדרטית: אין מספיק כוח אדם. כבר חבל על עלות השיחה.
ב-5:15 התחלנו לעקוב אחרי איש בסוף אחד התורים כדי לראות כמה זמן יקח עד שיכנס לתחנת הבידוק. התוצאה: 35 דקות. מאיש אחר, שפגשנו בשעה 6:10 ושאנו מכירות משיחות קודמות, בקשנו שיצלצל כשייצא מן המחסום, וקבלנו צלצול אחרי 30 דקות.
גם אחרי ששתי התחנות הנוספות נפתחו בשעה 5:50, התורים לא התקצרו בגלל הצטברות הממתינים בשעה האחרונה.
ובכל זאת, הסבלנות החזיקה מעמד ומשמעת התורים לא קרסה, על אף שהאנשים שדברו אתנו לא היו פחות ממורמרים היום.
השער ההומניטרי נפתח בשעה 6:10 ואחר-כך כל פעם שקומץ אנשים הצטבר לידו. שני חיילי המת"ק עבדו בשקט וביעילות, ומוטב ששוטר התורן לא יתערב בעבודתם (כפי שקורה לפעמים, אמנם לא היום) ויתן להם לעשות את עבודתם נאמנה כפי שהם יודעים לעשות.
היום שוב דברנו עם השוטרת התורנית על תקלת התאורה בכביש 45, המוביל מהמחסום לאזור התעשיה עטרות ושבו הרבה פועלים הולכים ברגל בשעות החשיכה. היא הבטיחה לנו שתלונת המשטרה על מצב זה נשארת "פתוחה" ותשאר כך עד שעיריית ירושלים תטפל בתקלה. השאלה נשארת אם זה יהיה לפני או אחרי שיקרה אסון בכביש הזה – או בכלל. החלטנו לפנות בעניין לעמותת "אור ירוק" ולעיתונאי דב גלהר מערוץ 10, ונראה אם יצא מזה דבר. (דרך אגב, שוטר אחר ששוחחנו אתו בהזדמנות אחרת העיר לנו שהתקלה בתאורה בכביש זה קיימת כבר שש שנים.)
בסוף המשמרת, בשעה 7:30, בדקנו את בעיית הדוקרנים החסרים ליד הקצה הצפוני של החניון (שמכר פלסטיני בקש מאתנו לדווח עליה). הרשויות שמו את הדוקרנים שם כדי למנוע תאונה אפשרית מתנועה מכפר עקב לכיוון מחסום הרכבים עם תנועה בכיוון ההפוך, לתוך כפר עקב וצפונה לאזור רמאללה. אבל מישהו גרם לכך שרצועת דוקרנים ברוחב מכונית ממוצעת נעלם, והתוצאה היא שנהגים המנסים לעקוף את התור הארוך למחסום הרכבים חוסמים או מתגשים עם התנועה בכיוון השני – דבר שכמובן רק מחריף את הפקק הבל יתואר באזור המחסום. גם על זה נדווח ל-"אור ירוק" וגלהר אם נראה שלא מתייחסים לדיווחים שלנו לרשויות.