סילואן, ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים), שיח' סעד
שיח' סעד
חטפנו שוק רציני אחרי 4 חודשים של היעדרות – מה שהובטח כשדרוג המחסום התגלה כמכת בטון שירדה על הגבעה ותקפה כל חלקה טובה: בטון שנשפך על חומות במקום גדרות בקרבת המחסום, על כביש ביטחון תלול במעלה הגבעה, על מבנה בטון קטן וקופסתי שדרכו יעברו התושבים, ואשר שיפוע הגישה אליו בלתי אפשרי (יהיו מדרגות וגישה לנכים – אבל יישרו כל כך הרבה גבעות וסלעים, למה לא במסלול הגישה של התושבים?) ועל ביטול כביש הגישה למכוניות. מעל המבנה הורמה סככה מסיבית ענקית ובמקום שבו היה שער (עם מפתח) אל הבתים הגובלים במחסום (זאת עפ"י פסיקת בית המשפט) נבנתה חומה, כי בית המשפט לא יקבע לנו כלום, כידוע...
המראה מדכא, וכך גם חשים התושבים בשכונה החצויה. יש פנים חמוצים ואין ברכות של בוקר טוב. כרגע הם עוברים בצד המבנה החדש של המחסום לכיוון ירושלים, והילדים והנשים עברו חופשי למדי ללא בדיקות מיותרות. עוד חזון לבאות.
תמונות מצורפות.
7:30 סילואן
התנועה לכיוון חומות העיר העתיקה זורמת באיטיות במעלה רח' ואדי חלווה. אין משטרה או מחסומים בשטח, וגם לא ניכרת בכביש הראשי נוכחות המתנחלים החדשים שהגיעו. לא ראינו סימני אלימות או אבנים לאורך הדרך. רק בת יענה (או שמא טווסית ענקית) משוטטת במבוכה על הכביש – אכן גן חיות
של אלוהים, המקום המטורף הזה.
8:15 מעבר הזיתים
גם כאן תוקצב סכום ניכר להשלמת כיתור המחסום בחומות בטון. החומה מסתירה לחלוטין את צדו הירושלמי של המחסום, ותורמת, לדברי האנשים, לתחושה של מחנק בכלא אטום. אין כמעט עוברים בשעה זו, ובכל אופן, זוג ובידיו צילום רנטגן מחכה לפתיחת המעבר ההומניטרי למת"ק שהיה אמור להיפתח ב-8 בבוקר. בטלפון מוסר לנו קצין המת"ק שהם פתוחים, והאנשים צריכים לגשת למסלול הסמוך כדי לעבור. למה לא הודיעו? למה חיילי המעבר שולחים אותם חזרה למסלול ההומניטרי? כל אלה אי הבנות קטנות שממררות את חיי הפונים. בסוף הם עוברים.
מה שמתברר לנו – ואנחנו מוודאות במת"ק שאכן כך הוא – שנכון לעכשיו מאשרים כניסה לישראל ללא היתר לכל פלסטיני ופלסטינית מעל גיל 60. לא ראינו עוברים מבוגרים רבים שהשתמשו בזכותם זו. נקווה שימשיך.