קלנדיה

בוקר דבש בקלנדיה

הגענו ב05:05 למחסום, כרגיל לאחרונה את הרכבים השארנו בצד הישראלי ועברנו את המחסום רגלית. הפתעה: 5 עמדות פעילות.  הסככה ריקה.

אנשים מגיעים בריצה מההסעות, מתפלאים על הריק, מחייכים, שואלים מה קרה? וממהרים פנימה.

אומרים שכל השבוע היה קשה. היום לא.

שקט.

החייל (הנפלא! קבל חח' מאיתנו) באקווריום מודיע מידי פעם שהעמדות כולן פתוחות, מזרים את התנועה בצורה חלקה, מתקשר איתנו לרגע כשהיה צריך. אידיליה.

מכיוון שבאמת לא היה מה לעשות, את הזמן העברנו בשיחה נעימה עם השוטר ל"מ:

כבר 13 שנה במחסום, ראה הכל, שמע הכל. אמר שקורא את הדוחות שלנו באופן קבוע (ד"ש J) ושבסה"כ אנחנו עושות עבודה טובה בדיווח, אבל לפעמים לא מבינות עד הסוף את האילוצים והנהלים של העבודה שלהם. אמרנו שלפעמים דברים שרואים מצד אחד של הגדר, לא רואים מהצד השני, וזה נכון לשני הצדדים..

בעקבות המשמרת הנוראית שעברה עלינו (ועל כל מי שהיה צריך לעבור את המחסום...) בשבוע שעבר, ניסינו  להבין מהקצין, מה אמורים לעשות בימים קשים כל כך של דחיפות, לחץ, יחס מבזה של השוטרים האחראים, זלזול של המת"ק בעזרה עם אנשים הצריכים עזרה. לא היו באמת פתרונות חוץ מהסבר שאיתו אפשר לדבר, שאכפת להם מאוד שיעברו אנשים במהירות וקלות, ושאם יש בעיה- צריך לטפל. הסכמנו.

6:40 עברנו במהירות את המחסום והלכנו לעבוד

חבל שלא כל יום חג המולד..

סופ"ש נעים