דרום הר חברון, חברון, סנסנה (מעבר מיתר), תרקומיא

הגענו לחברון ב-10.00

במחסום מיתר בשעה כזו הכול מתנהל כרגיל.

בדרך בכביש 60 ראינו את ילדי דרום הר חברון יוצאים לטיול עם האוטובוסים של המועצה האזורית בתוספת מאבטחים.

בכביש למרגלות עתניאל מתנחלת מחליפה גלגל בעזרת פלסטיני שעצר ועזר לה.

זה כמעט כמו לדווח על אדם שנשך כלב.

בהגיענו לחברון ליד מחסום תרפ"ט ראינו היערכות מוגברת של צבא, משמר הגבול ומשטרה. חיכינו כי הבנו שעומד לקרות שם משהו. חיילים התפרסו על כל הגגות בסביבה וקצין צנחנים מנומס וסבלני הסביר לשאלתנו שהפלסטינים הולכים לטעת עצים והם נערכים. חשבנו שהוא מתלוצץ. הכול היה מאושר ומסודר.

אכן הם נערכו לכל התפתחות ושמענו את המפקדים שהדגישו בפני החיילים את הצורך  להעביר את האירוע בשלום וללא התערבות מכל סוג למרות שהכינו את כל האמצעים, מכיוון שהנטיעות יהיו בחלקה על יד ביה"ס לבנות קורדובה השוכן על הגבעה מול בית הדסה ובתל רומידא ושם הכול יכול לקרות. עיתונאים זרים הגיעו והלכנו איתם לנקודת ההיאספות של הצעירים ליד המכולת בכניסה לתל רומידא.

בשקט ובסדר צעדו כמאה תלמידים ופעילים לבושים בחולצות שכתוב עליהן באנגלית ובערבית: "הם עוקרים עצים ואנחנו שבים ונוטעים" ונשאו בידיהם שתילי זית. באין מפריע עלו במדרגות מול בית הדסה לחלקה המיועדת וכולם נטעו עצים כשברקע נושאים מנהיגים מקומיים נאומי ברכה ואחרים. מ. מיודענו אומר לי "את יודעת שלזיתים האלה יש טעם אחר". עוד סיפר על ביקור הנשיא יום קודם ואמר שהם היו בסגר משמונה בבוקר עד עשר בלילה ולא נתנו לעיתונאים פלסטינים לסקר את הביקור. האירוע הזה היה מתוכנן מזמן ע"י עיסא וחבריו בלי שום קשר לביקור הנשיא.

הכול היה רגוע עד שעופר אוחנה הגיע, החל לצלם ולקלל (גם אותנו). עוד רגע והרוחות החלו להתלהט. מזל שהמשטרה והצבא כיתרו אותו מכל עבר ודרשו ממנו לעזוב את המקום. "זו פעם ראשונה שהם שומרים עלינו ככה" אומר לי מ. נמאס לנו רוצים שקט ואם הוא יבוא שוב יהיה פה בלגן. סיימו והלכו לתל רומידא לנטוע גם שם. אנחנו עזבנו כי היה כבר מאוחר. מורות ביה"ס דיברו עם פעילי המבצע שצריך יהיה לשמור בלילה כי המתנחלים עלולים לבוא  ולעקור הכול.

נקווה שהכול יעבור בשלום .

 כשירדנו חזרה  לרחוב השוהדא עופר היה שם וצילם אותנו שוב ושוב כשבפיו קללות :"את המיץ של הזבל, בוגדת, הולכת לעזור לאויבים שלנו, בגללך חיילים נהרגים. תתביישי".וכו' וכו'. הצטרף אליו מתנחל, בחור צעיר נוסף, והוסיף עוד "מרגליות". כשביקשתי מחייל שהיה שם שיגיד  לו שיפסיק, הסתכל עלי במבט מזרה אימה ושאל: "למה שאגיד לו להפסיק" .

באמת למה?

פגשנו שם בחורות מהאקומנים משוודיה ופינלנד ששמחו לשוחח אתנו וללמוד קצת על המורכבות של היותנו על פי הבנתנו אזרחיות נאמנות למדינה המוחות נגד עוולות הכיבוש.  נראה שהשיחה הזאת הייתה משמעותית להן  כמי שמגיעות מארצות שאנשים בהן לוקחים את השלווה והשלום כמובנים מאליהם.

הן  מגיעות כל יום א למחסום תרקומיא וסיכמנו שניפגש איתן באחד מימי ראשון שם.

בשובנו חזרה בלטו שוב הירקות הטריים המוצעים למכירה  ישר מהשדה ליד צומת דורא - אל פאוור ובראשם הכרוביות הענקיות הצהובות.

זה ככה, מסביר לנו בעל השדה, כי משאירים אותן באדמה שנה ורבע ולא משקים אותן בכלל.

באמת טעמן חזק יותר וטעים יותר מומלץ לכל מי שמזדמנת.