קלנדיה
במחסום קלנדיה.
אותה תפאורה של חומות באפור ללא גוונים וללא אופק, אותם נהלים, אותה בירוקרטיה, אותם מדים ואותם רובים.
ההבדלים הם באנושי, בקורבנות. בבני האדם.
אלו הם בני האדם בדרכם לביתי החולים. בתי החולים שלהם ולא שלנו. בזכות ולא בחסד.
שניים עוכבו בפתח וחיכו. שני בני אדם שסבלם הוארך בגלל הנהלים.
ראשון הגיע וראשון עבר (כי יש סדר וסדר חייב להיות) אמבולנס מג'נין ובו אישה שלה גידול מדמם במוח.
למעלה מעשרים דקות עמד האמבולנס בכניסה למחסום וחיכה. למעלה מעשרים דקות של המתנה לאישה שגידול מדמם במוחה אינו דבר של מה בכך. התלווה אליה רופא. "אני רופא מומחה בבית החולים שבג'נין" אמר לי אחרי שהאישה הועברה לאמבולנס שלקח אותה לביה"ח מוקאסד שבמזרח ירושלים.
ועמדנו ושוחחנו הרופא ואני על אמבולנסים ועל לחכות ועל גידולים שבראש וכאלו שבמוח.
במקביל, אבל ביותר זמן, אמבולנס שהגיע מקלקיליה. שכב בו אדם שלו סרטן בראש.
קרוב לשעה חיכה בפתח המחסום. גם חולה זה הופנה לביה"ח מוקאסד לניתוח להסרת הגידול שלאחריו יועבר לאוגוסטה ויקטוריה לטיפולים.
ובכל זה אי אפשר היה להתעלם מהסמל שפיקד על הכל ועל כולם ושגם כעס וצעק ואיים שיעצור אותי ושיגיש נגדי תלונה כי אני מצלמת וזה אסור ושהוא יש לו הסמכות והוא יכול והוא... רק שוטר הצליח להרגיע את הסמל. וכשגבו של הסמל כבר הלך ונעלם הוא כאילו השאיר מאחור את הקול שלו, והיתה בזה מעין אתנחתא קומית לצוותים הרפואיים כשרעם: "בגללה מתפוצצים אצלנו אוטובוסים!"... - היה שווה לי.
בשועפאט.
כשראיתי בשבת תמונה שצילם חוסיין אבו-ח'דיר את האנדרטה שליד ביתו לזכר בנו השרוף מוחמד
והיא מכוסה בשלג שוב נצבט הלב וזכרתי את פני האם המאפירים בחלוף הימים והלילות טרופי השינה, וזכרתי דברים שאמר לי האב, וידעתי שהגשם והשלג אין בכוחם לכבות את הבערה ההיא,
והדהדו בי השורות -
גֶּשֶׁם יוֹרֵד עַל פְּנֵי רֵעַי;
עַל פְּנֵי רֵעַי הַחַיִים, אֲשֶׁר
מְכַסִּים רָאשֵׁיהֶם בֵּשְׂמִיכָה-
ועַל פְּנֵי רֵעַי הַמֵּתִים, אֲשֶׁר
אֵינָם מְכָסִים עוֹד(י. עמיחי).
ואפילו שידעתי שנסעו ליריחו, באתי ועמדתי מול מדרגות החטיפה וליד האנדרטה לזכר הילד ונכנסתי לחצר הפנימית של בית משפחת אבו-ח'דיר וראיתי על הקיר את השלט ועליו מוטבעים פני הילד שלא גדל מאז וכבר לא יגדל.
ושוחחתי עם שכנים, וראיתי את תחנת הרכבת השרופה, ושמעתי שמאז היום ההוא הקרקע רוחשת, שהרכבת נרגמת ושכוחות משטרה גלויים כסמויים נוכחים תמיד במקום.
ובאותה שעה עצמה, בקו ישר וישיר, מאבטחו של ראש העירייה מנע את מותו של צעיר פלסטיני שדקר יהודי כשהשתלט עליו ונטרל אותו ולא הוציא אותו להורג כהוראת שר המשטרה.