במחסום ענתא אכיפת החזרי מיסים ובמחסום קלנדיה סגר עקב תרגיל

ב 6:30 בבוקר התחלנו בנסיעה לאבו-דיס . הכביש היה חסום ע"י מנוף ענק, שהתכונן להתחיל בעבודה ליד תחנת הדלק.  רק הולכי רגל מעטים חצו ליד המלון, אחד המקומות הבודדים בו יש עדיין מעבר למטפסים. אלו מאיתנו שעוד לא ראו את המפלצת היו בהלם. ציירת הגרפיטי הראשונה לא הספיקה לסיים את כתובתה: "הגטו של אבו דיס".

המשכנו לענתא/מחנה הפליטים שועפאת. תור ארוך מאוד של מכוניות היה בכיוון לירושלים. רוב הרכבים עוכבו ונאמר להם לפנות ימינה לפני המחסום, למגרש חניה מאולתר, שם היו 'עובדי ממשלה' שלקחו את מסמכי הנהגים. התברר שתפקידם הוא לאכוף את תשלום אגרת הטלוויזיה. לרוב האנשים הצטברו חובות ענקיים של אלפי שקלים כי הם לא  שילמו בערך מאז 1995. הם לא שוחררו עד שלא שילמו במקום או חתמו על התחייבות לשלם בתשלומים חודשיים. רבים אמרו שמעולם לא קיבלו חשבון לתשלום.

מנהל המוציאים לפועל הודה שהוא לא נהנה מעבודתו. שאלנו את אנשי המשטרה הכחולה האם זה חוקי להשתמש במחסום למטרות כאלה. הם סיפרו שכל יומיים בערך משתמשים בנקודה זו כדי לאכוף עניינים משפטיים שונים, כמו ביטוח לאומי או מס הכנסה. הם מכריחים את האנשים לשלם במקום או מחרימים את המכוניות. הנושא כבר נדון בתקשורת, כך שחוץ מלהזדעזע מהשימוש הציני במחסום לא יכולנו לעשות הרבה.

א-ראם היה שקט . תור המכוניות והולכי הרגל היה קצר.

בקלנדיה דרום פגשנו בקהל עצום ודומם מול מחסום סגור. המחסום נסגר 20 דקות קודם ללא סיבה נראית לעין, והמתח עלה עם כל דקה. כ-10 גברים עמדו בצד, המסמכים  נלקחו מהם כשעה קודם לכן והם ביקשו את עזרתנו. בגלל ההמון הרב לא היתה לנו דרך להתקרב לשתי החיילות שעיכבו את התור. יכולנו לראות מרחוק את אותה התופעה במחסום הצפוני, עם מספר דומה של אנשים שלא יכלו לעבור.

פתאום נפתח המחסום, אנשים התחילו להגיע מהצד הצפוני ותוך דקות התור התפזר. הבנות החיילות אמרו שהן נאלצו לסגור את המחסום במסגרת תרגיל. אבל למה בשעת העומס? המילואימניק האמיץ בקלנדיה צפון אמר לנו שהוא מצטער ששרות המילואים שלו, ממנו נהנה, מסתיים ביום שלישי. תפקידו היה לטפל בנושאים בעייתים ובעיות הומניטריות, תפקיד אחראי מאוד. ישנו מילואימניק מתנדב חדש שניסה להתגרות בנו ומאוד והתעצבן מנוכחותנו. סורדה פתוח ותודות למזג האויר היבש מאז יום חמישי האגם בצד הצפוני נעלם.