ארתאח (שער אפרים), ג'וברה (כפריאת)

 בתחילת המשמרת התחלקנו לשתי קבוצות: בשער 700 וב"שער התלמידים". 1. שער 753 (שער התלמידים) 7:05 - 7:25 השער נעול. הילדים כבר ממתינים. לפנייתנו הטלפונית למת"ק בדבר האיחור עונה חיילת: "יש דברים יותר חשובים". החיילים מגיעים בשעה 7:20. הם פותחים את השער רק בחלקו כך שהילדים נאלצים לעבור אחד אחד דרך הפתח הצר. 2. שער 700 (טול-כרם/ארתח ) 6:55 - 8:05, 10:25 – 10:30 אין סגר.היום יום ביקורי משפחות האסירים ולפני השער (בצדו הדרומי) ממתינים שני אוטובוסים אך משפחות האסירים טרם הגיעו.דרך השער עברו כבר עשרות פועלים ופועלות, ממתינים יחד עם מעסיקיהם לאלה שטרם עברו. מרחוק אנו רואות בצדו הפלשתיני של השער המוני פועלים ופועלות הממתינים בתור למעבר. החיילים טוענים שהפועלים החלו לעבור לפני השעה 6. הפועלים שעברו מספרים שהשער נפתח רק בשעה 6:30. הם המתינו כבר מהשעה 4:30 וכשהגיעו החיילים אמרו להם להתרחק ולחזור אל השער רק בשעה 7:30. כמות הפועלים עצומה בגלל סגירת המעבר בבקה והפנית כל הפועלים משם אל שער 700. נראה, שלמרות הפנית כמות גדולה כל כך של פועלים אל השער, לא הועברו אליו חיילים נוספים והכל מתנהל באיטיות בלתי נסבלת.זרם הפועלים אומנם איננו פוסק, אך הוא איטי ומהעוברים אנו שומעות שעדין ממתינים רבים, ובעיקר – נשים.בשעה 7:30 אנו מנסות להשיג את קמב"צית החטיבה אך ללא הצלחה. קאמיל (ראש מת"ק) מבטיח לטפל בבעיה. עוברות 10 דקות ואנו מתקשרות שוב לקאמיל, והפעם עם תלונה על כך שלא מעבירים פועלות. בתשובה עונה קאמיל, שהפועלות "עשו בעיות ומהומות" ולכן הן חייבות עוד לחכות. אנו מוחות וקאמיל מבטיח שוב שמעבר הפועלות יזורז. לאחר כמה דקות בלבד מתחילות לזרום קבוצות גדולות של פועלות. תוך כדי כך, בשעה 7:47 מגיע רכב של המשטרה הצבאית עם החיילות הבודקות. בינתיים, לפני הכניסה לשער השתרך תור ארוך של משאיות. משפחות האסירים טרם הגיעו וכדי לאפשר למשאיות לעבור מכניסים את האוטובוסים אל שטח פריקת סחורות.המשאית הראשונה נכנסת אל שטח הפריקה בשעה 8:05. בחוץ ממתינות עוד 10 נוספות. בשעה זאת אנו עדין רואות שבצד השני ממתינים פועלים בודדים. בקשתנו (לא ראשונה) למפקד המחסום לאפשר לנו להתקרב אל הפועלים, נענית בשלילה. מאחר ואין לנו אפשרות לברר מי הם הממתינים בצד השני, אנו עוזבות. בדרך חזרה מג'ברה (בשעה 10:25) אנו בודקות שוב את תור המשאיות. הפעם ממתינות 13, ביניהן משאית אותה ראינו מגיעה בסביבות השעה 7:40.הפעם הטלפון של קאמיל לא עונה וכך גם לא טלפון הקמב"צית. 3. מחסום ג'ברה 7:30 – 10:20 המעבר בין צדו הצפוני למזרחי של המחסום חופשי, להולכי רגל ולעגלות, לאחר בדיקת תעודת הזהות. עקרונית, אין מעבר ללא תעודות.למרות זאת, מפקד המחסום מחליט לתת לעבור לשתי נשים, צעירה עם תינוק (אותו היא רוצה לקחת לטול-כרם לרופא) ואמה, למרות שרק למבוגרת יותר יש תעודה. מעבר האמבולנסים – ללא הפרעות.לא ראינו אנשי ג'ברה עוברים ברכב, אך מפקד המחסום, והן נציג המת"ק שהיה במקום, טענו שלתושבי ג'ברה מאפשרים מעבר ברכבם.בצד הדרך – 5 מעוכבים, אליהם תוך זמן קצר מצטרפים עוד שניים, ומאוחר יותר – שתי נשים.כל המעוכבים נעצרו ע"י החיילים בדרכם חזרה לכיוון טול-כרם, אחרי יציאה מג'ברה. תעודות המעוכבים נלקחו לבדיקה. חייל מנסה לברר לגבי המעוכבים. בין המעוכבים 2 מקרים חריגים: איש מבוגר ואיש צעיר חולה. הצעיר שהה ללא אישור בטייבה. בבוקר נתקף בכאבי בטן, התקבל שם אצל רופא והופנה על-ידו בדחיפות למיון בבית חולים, בחשש הדבקויות בעקבות ניתוחי בטן שעבר.תחילה שני האנשים מופנים לצד הדרך יחד עם כולם, אך פנייתנו למפקד המחסום משכנעת אותו לשחרר את הצעיר. הוא גם מבטיח לשחרר את האיש המבוגר תוך זמן קצר ואת האחרים – תוך שעה. האיש המבוגר משתחרר אחרי פחות משעה, ושלושה אחרים – ב-9:20. בצד הדרך נשארים עוד 2 היותר "חדשים" ושתי הנשים.נשאר גם ילד מהכפר ענתא, הטוען שהוא בן 15, ללא תעודות. הוא חוזר מכיוון ג'ברה ובידיו כמה שקיות גדולות עם בגדים וצעצועים, חלקם נראים משומשים. החיילים מאפשרים לו לעבור, אך הם אינם מסכימים שייקח איתו את השקיות. הנער טוען שהדברים הם מתנות למשפחה מדודתו בטייבה, אך נציג המת"ק מתעקש שדברים אלה הם "סחורה" ואסור לו לעבור כאן עם "סחורה". המעבר "עם סחורה" הוא רק דרך "מחסום סחורות" (שער 700), לדברי נציג המת"ק. לפנייתנו הטלפונית למת"ק אנו מקבלות תשובה זהה לתשובתו של נציגיהם במחסום.לא נשאר לנו אלא להשאיר בקשה טלפונית להדס, שמשמרת אחר הצהרים תנסה לברר מה עלה בגורלו של הילד. 4. בעית כפר עזון וכפרים סמוכים אליו ליד מחסום ג'ברה ניגש אל אחת מאתנו חקלאי מכפר עזון. האיש סיפר, שהגדר הפרידה בין כפרם (וכפרים נוספים באזור) ובין 3000-4000 דונם של אדמותיהם החקלאיות. לתושבי הכפרים הובטח שיבנה שער בגדר שיאפשר להם גישה אל אדמותיהם, אך הגדר נבנתה ללא השער. האיש טען, שכדי להגיע אל אדמותיו הוא חייב ללכת כ- 20 ק"מ. נמצא אצלנו שמו של החקלאי, שם אדם אחר בכפר שמנסה לטפל בנושא, וכן מספרי הטלפון של שניהם.האם מישהי יודעת משהו על בעית הכפר הזה? האם נוכל לבדוק, לברר?