עופר - חקירת עד, נשים
ח'אלידה ג'ראר, חברת הפרלמנט הפלסטיני, שמרה בחקירותיה על זכות השתיקה. התובע חושב ש"אדם סביר שמואשם בעבירה פלילית ושמעוניין להתגונן, היה מוסר גרסה"
(מתוך פרוטוקול הדיון)
שופט: סגן הנשיא סא"ל צבי היילברון
תובע: סרן נתנאל יעקב חי וסגן יעלה צפלאוי
סנגורים: עו"ד מחמוד חסאן ועו"ד סחר פרנסיס
נאשמת: חאלדה כנעאן מוחמד ג'ראר, ת.ז. 946614138 – תיק 3058/15
בדיון הפעם העידו שני חוקרי משטרה.
במהלך החקירה הסתברו שוב ההליכים שאנחנו מכירים - חשודים מובאים לחקירה בשב"כ. חוקרי השב"כ מכינים לאחר מכן זיכרון דברים. זיכרון הדברים מועבר לחוקר המשטרתי. החשודים שמועברים לחוקר המשטרתי נשאלים לגבי זיכרון הדברים שהשב"כ הכין, השוטר כותב אימרה משטרתית עליה הנחקרים אמורים לחתום. האימרה המשטרתית מועברת לתביעה.
בחקירה הפעם הסתבר כי אין חתימה של הנחקר על האימרה המשטרתית. לאחר התנגדות עו"ד חסאן להצגת האימרה, החליט השופט כי החומר המוצג נראה לו כצילום מהימן. המדובר בתיק שנגמר בשנת 2011-2012. אמנם השופט הביע צער על כך שהתביעה לא הצטיידה באימרה המקורית, במיוחד כאשר מדובר באימרה שהעד לא חתם עליה, אך, כאמור, החליט השופט לקבל את ההעתק.
בחקירה של העד הבא, חוקר המשטרה רס"מ חאדר מוצטפא, הסתבר שהוא החוקר המשטרתי שגבה את האימרות של ח'אלידה ג'ראר. הוא העיד שהנאשמת שמרה על זכות השתיקה וסרבה לחתום על האימרה. הוא הציג בפניה 16 דפים מהמחשב שכללו תמונות, והיא סרבה להסתכל על התמונות. בשלב הזה הציג התובע 3 סרטונים שהוצגו לח'אלידה במהלך החקירה.
הצגת הסרטונים גרמה להתנגדות מיידית של עורכי הדין. הטענה שלהם הייתה שזה ניסיון להכניס בדלת האחורית לבית המשפט חומר נוסף. עו"ד חסאן הסביר שהתובע מציג לעד סרטונים שהוא לא ערך, שאף אחד אינו יודע מי ערך אותם, ואיך הם הגיעו לידי החוקר. החוקר אמר שהיא סרבה להתייחס לסרטונים וזה מופיע באימרה המשטרתית. בזה צריכה להיגמר ההתייחסות לסרטונים.
בשלב הזה אמר התובע את מה שכתבתי בפתיח. אני חושבת שהפרשנות שלו לזכות השתיקה מאוד מעניינת - "אדם סביר היה מוסר גירסה" והוא הביא את הסרטונים "כדי להראות את תגובתה של הנאשמת לדבר ספציפי שהוצג לה" – (כלומר, ההתעלמות של החשודה מהסרטונים במסגרת שמירתה על זכות השתיקה מצביעה על אשמתה (נ.א.)
החלטת השופט הייתה שאפשר להציג את הסרטונים, אך הם לא יתקבלו כראיה.
בהמשך החקירה הנגדית של העד לגבי האימרה של אדהם חסין מיום 20.1.13 מפורטים שוב אותם ההליכים על פיהם כל החומר מגיע לחוקר המשטרתי אחרי חקירת השב"כ. החוקר הראה לחשוד ערימת תמונות, ובתשובותיו לעו"ד חסאן עולה בבירור כי החוקר קיבל את התמונות מחוקר השב"כ והציג אותן לחשוד בדיוק באותו הסדר, השם המלא מופיע בתחתית כל תמונה, וכך התבקש החשוד לזהות כל אחד.
אפילו שכבר שמענו כל כך הרבה פעמים על השיטות בהן נגבות אימרות המשטרה, ושמשמשות אחר כך את התביעה, אפילו שכבר שמענו (וגם במשפט הזה) על השיטות של גביית העדויות על ידי השב"כ, עדיין מדהים בכל פעם מחדש לשמוע את הדברים במקום הקרוי בית משפט.
הדיון הבא נקבע ל 1.11.15.