בית איבא, ג'ית, יום א' 9.3.08, אחה"צ
14:00 צומת ג'ית
אין מחסום בזמן הזה, אולם יש שלט גדול "עובדים בכביש" בסיבוב, בדרך לזעתרה.
14:10 דיר שאראף
במינימרקט מספר לנו ג'מאל על מחסום פתע שהוקם אתמול למשך חמש שעות, בדיוק במקום בו נמצאת החנות. הוא ממשיך לספר לנו מה קרה בבית אחותו, בקרבת מקום ... כל בני המשפחה הועברו לחדר אחד, למעשה החצר הפנימית של ביתה, נלקחו טלפונים ניידים...הסיבה? הצבא חיפש "שני נערים משכם" ואגב כך, כנראה, השתוללו, הרסו רהיטים, גנבו כסף (הוא אינו בטוח שזה נכון) וגרמו חורבן כללי. הוא שואל אם אנו רוצות לראות בעצמנו. אנו שבות לאחר שעתיים כדי לראות .
במשמרת היום בבית איבא, ביקרנו משפחות ששם השתוללו חיילים רק לפני 24 שעות. לג'מאל, בעל המינימרקט, הנמצא ברחוב הראשי בדיר שאראף, בני משפחה רבים הגרים בכפר. בצד הדרומי של הכפר, מעבר לכביש הראשי המוליך למחסום בית איבא, נמצאים כחצי תריסר בתים; הם נמצאים על דרך עפר, המוביל דרומה במעלה הגבעה, באמצע מטעי זיתים ועצי פרי בפריחה. עצי הזית הכסופים ניצבים, ביום אביבי חמים ורטוב זה, מעל העשב הירוק הזוהר ומעל זרים של פרחי הבר האביביים. הרקע יפהפה, כאשר הכביש הראשי, המוביל למחסום כמעט מוסתר, אולם ההיאחזות של שבי שומרון מתנשאת ומתמרת כתמיד על התושבים הגרים למטה.
בתחילה הלכנו לבקר את אחותו של ג'מאל, סוהילה מוסא, שיש לה בית נעים בחלק הזה של הכפר, עם חצר גדולה, המוצלת ע"י עץ המפריח פריחה ורודה.
אנו שומעות מסוהילה ומהנשים שיושבות אתה עם ילדיהן הקטנים ועם תינוקותיהן שבשבת, בשעה 14:30-15:00, הופיעו בדהרה כ-15 ג'יפים בדרך העפר ועצרו ליד ביתה. כ-30 חיילים או אף יותר ציוו על השכנים, מעשרת הבתים הסמוכים, להתכנס בחצר שלה, לקחו מכולם את הטלפונים הניידים והחלו להשתולל.
נכנסנו לשלושה בתים שבהם היה הרס. ארונות הופלו, בגדי ילדים וכלי מיטה מפוזרים על הרצפה; רהיטים, כולל ספות, כורסות מרופדות ושולחנות שנקרעו לחתיכות; פיח מפצצות עשן מכסה את הקירות; אסלת חרסינה בבית אחד וקערת חרסינה בבית אחר הרוסות; כסאות פלסטיק שנזרקו מהגג: חייה של קהילה שלווה חרבים, כסף שנגנב, וכל זה ע"י צבא ההגנה (כביכול) לישראל, בשם ה"בטחון", כאילו, אולם יותר סביר כמעשה נקמה?
בשבת אחה"צ, צעד עיד אחמד חמאד נופאל, בן ה-20, בכביש הראשי בואכה בית איבא, עם שניים מחבריו, אחד מג'נין ואחד מבית ליד. עיד הוא סטודנט באוניברסיטת א-נג'אח. שמענו ממשפחתו ומאמו המוטרדת, שהיא שכנה של סוהילה, שהוא עוכב בכביש הראשי ע"י חיילים, שדרשו לדעת היכן הוא גר. הגעתם של הג'יפים והחיילים לביתה של סוהילה הייתה תוצאה של המפגש עם עיד. הוא ושני חבריו נלקחו ע"י החיילים למקום בלתי ידוע למשפחתו.
מה שאין אנו רואות במו עינינו הם הפריצות הליליות ומעשי ההרס בתוך העיר שכם.
14:45 בית איבא
אין הרבה אנשים – כשלושים-ארבעים גברים בתורי הבדיקה הרגילים. יש הרבה חיילים שלא ברור בדיוק מה הם עושים. כאשר אנו מגיעות, לופת המפקד, סג"מ א', בידו את כתפו של צעיר ומוביל אותו למתקן המעצר.
נציג המת"ק, ללא סרט שרוול, מגיע לשוחח אתנו, מיד לאחר שהוא עוזב את המקום, מגיע המפקד, א', שלא היה כאן קודם, למקום בו אנו עומדות, "זהו שטח המחסום. אינכן יכולות לעמוד כאן." אנו מתעקשות שזהו המקום בו אנו תמיד עומדות ושהמקום אליו הוא מבקש להפנות אותנו, מאחורי ביתן הבדיקה ההומניטארית, אינו מתאים, כדי לשרת את מטרת הבקרה שלנו. בלא כחל ובלא שרק, הוא סוגר את המחסום, שפירושו ששום דבר אינו זז; האנשים "תקועים" במקום הימצאם. כשאנו נסוגות "משטח המחסום" ומתקשרות לעמיתות שלנו, המחסום נפתח מחדש. כל התקרית של הפרת זכויותינו אורכת רק כמה דקות.
נציג המת"ק דואג שלא להתערב וגם נמנע מלהיפגש אתנו במשך עשרים הדקות הבאות. הוא משוטט אל מתקן הכליאה, בה נמצאים שני עצורים. נראה לנו שהוא לוקח אותם לחדר מעצר, אולם, היות ואיננו יכולות לראות את הנעשה שם, ייתכן ואנו טועות.
מספר דקות יותר מאוחר, הולך א' בכיוון זה ומשחרר את אחד העצירים, שוב בלופתו את זרועו בידו (כמה אפשר להיות בלתי הולם!).
15:10 – נציג המת"ק ו-א' נמצאים ליד התור ההומניטארי, נציג המת"ק כוסס ציפורניים, ללא הרף. מצטרף אליהם ס', שוטר צבאי, והם מפטפטים במשך כמה דקות. יש מספיק חיילים בסביבה, כדי לבצע את העבודה הנחוצה במחסום. קשה לראות ממקום התצפית שלנו כמה כלי רכב יש בתור היציאה משכם, אולם כנראה שאין הרבה. מאידך יש הרבה רכב הנכנס לשכם, שוב משאיות ענק עם קונטיינרים של צים ועם עץ מפינלנד.
נציג המת"ק ניגש אלינו, "היום הוא המחליט: הוא המפקד," הוא ממלמל בחוסר עניין. וזהו זה.
הערה אחרונה: במשך המשמרת התקשרנו אל המרכז ההומניטארי, כדי לגלות האם יש היום סגר בשטחים הפלסטינים הכבושים. לא קיבלנו כל תשובה ברורה איפה יש סגר או אף אם יש בכלל סגר. "חכו רגע" הייתה התשובה שוב ושוב. אין תשובות ברורות. זה כאילו הם מעולם לא שמעו על תופעה כזו; או כאילו שאין להם טקסט מוכן כתשובה לשאלה פשוטה.