בית איבא, ג'ית, יום ד' 4.6.08, בוקר

סיכום- שיגרת מחסום. התנהגות סבירה. מעט מאוד כלי רכב, וגם לא הרבה הולכי רגל בגלל החופשה באוניברסיטאות.

ארבעה שעוכבו לשעתיים ויותר, והכל בהוראת השב"כ, כפי שנאמר לנו.

אין תור "הומניטרי" בכניסה לשכם. גברים ונשים נאלצים להצטופף יחד, וזה מנוגד לתרבות שלהם.

צומת ג'ית – אין מחסומים

בית איבא -7.30-9.40

7.30-במחסום הרכבים- כרגיל, אין כמעט תנועה. מכונית אחת מכל צד, וזאת למרות השעה המוקדמת, יחסית. הדברים ידועים- אין כמעט אישורי כניסה לרכבים לשכם.

יש כלבנית.

7.40- מעוכב. צעיר בן 20. כשאני ניגשת לקבל ממנו פרטים , אחד החיילים אינו מאפשר לי. מסתבר שהוא "עלה במספרים", ולא רק ב-4 ספרות אחרונות של ת"ז , אלא כל המספר, כלומר, הוא מבוקש שב"כ. אחיו המבוגר יותר מחכה לו בסככה. הוא הבן הצעיר במשפחה, וכולם דואגים לו. יותר מאוחר היו צריכות להגיע עוד שתי אחיות, והאח המבוגר חשש איך הן יקבלו את המצב. ה"מבוקש" עבד בהתנחלויות, ויש לו כרטיס מגנטי, כלומר, עבר את כל מסננות השב"כ. על מפקד המחסום זה לא עשה שום רושם. אבל, הוא הרי ממלא הוראות, ומי יעז לערער על הוראות השב"כ. הוא שוחרר ב-9.30 .

מלבד התקרית הזאת, היחס של מפקד המחסום והחיילים אל הפלסטינים ואלינו בסדר,תוך מילוי התפקידים הקשים שהוטלו עליהם.

8.20- הכלבנית בודקת משאית ריקה. 4 הנוסעים עומדים, עפ"י ההוראות בצד.

יש עוד מעוכב בסככה. אותו סיפור.

8.30- עוד שני מעוכבים.אותו סיפור.

אנחנו מחפשות נציג מת"ק. אומרים שיש, אבל לא יודעים איפה הוא (לא במחסום).

8.35- טלפון לנ' מהמוקד בעניין המעוכב הראשון, שמחכה מעל שעה. מבטיח לברר.

נטי ניגשת אליהם, ואף אחד לא מגרש אותה. היא לוקחת מס' טל' של שניים. היא הולכת לקנות להם מים. גם האח קנה מים לאחיו.  כשהביאו להם את המים התברר שבינתיים החיילים נתנו להם.

בכניסה לשכם יש רק תור אחד להולכי רגל. המסלול השני סגור באופן פרטיזני. כיוון שנשים לא יעמדו ליד גברים, כשמגיעה אישה החייל בעמדת הבדיקה צריך לשים לב ולהורות לגברים לפנות להן את מסלול התור. גברים מבוגרים, שגם הם, כמו הנשים, לרוב אינם נבדקים, עומדים בתור הרגיל, בלית ברירה.

בינתיים הגיע נציג מת"ק – סגן ט'. דיברנו איתו. ללא תגובה. הוא לא המפקד. המפקד, בדרגת סמ"ר, אמר שלא הוא קובע דברים כאלה, זה מעליו – האוגדונר או המח"ט. הוא ניגש בעצמו לתור, ודאג שהנשים וה"זקנים" יעברו בלי לחכות.

את כל העומדים בתור מזיזים אחורה, שיחכו במרחק של כ-5 מ' מעמדת הבודק.

בסה"כ אין היום הרבה הולכי רגל. חופשה באוניברסיטאות. יש רגעים שהמחסום ריק.

9.00- בצד היוצאים משכם 3-4 גברים. המגנומטר מצפצף. מורידים חגורות. גם נעלים. בצד יש תור נפרד לנשים ו"זקנים". בחור צעיר יושב על הארץ ונועל בחזרה את נעליו.

4 המעוכבים עדיין בסככה. מצלצלים שוב ל"הומניטרי". הפעם ל' מבטיחה לברר.

9.10- מתעוררת בעיה- מונית מעוכבת בכניסה לשכם. המפקד עולה לגבעה לחפש את נציג המת" ק ששוב נעלם. לא מוצא. הולך לבוטקה של הממצדיקים. לאחר כל הבירורים המונית מורשית לעבור.

שוב בעיה עם משאית שבעליה, שעל שמו יש לה רישיון להיכנס לשכם (הרישיון הוא גם לרכב וגם ע"ש הנוהג בו), נמצא בבית חולים, ומישהו אחר נוהג. הפעם נציג המת"ק מצליח לפתור את הבעיה, אחרי שכבר הורו לנהג לחזור על עיקבותיו.

9.25-הכלבנית עומדת בעמדת בדיקת כלי הרכב, ו"צדה" באופן אקראי, כך נראה, עוד משאית לבדיקה. מתא הנהג יוצאים שני גברים ושני ילדים.

9.30- שני המעוכבים הראשונים שוחררו. אחד מהם לא הורשה, בהוראת השב"כ, לצאת משכם, כפי שהתכוון, וחזר לעיר.

9.40- עוזבות .שני מעוכבים בסככה.  בשיחה טלפונית התברר ששוחררו ב-10.55.