א-ראם, קלנדיה, יום א' 29.6.08, בוקר

6.45 - ענאתה
תנועה ערה ומהירה של מכוניות והולכי רגל .משהו יותר נינוח באוויר. מג"בניק ניגש אלינו עם ברכת בוקר טוב ואמר : "מאז שהילדים בחופש שעת המעבר יותר שקטה ." לנו חסר המראה הססגוני של הילדים , אך הם בוודאי לא מתגעגעים למראה המחסום והחיילים .

7.20 - ג'בע (ליל)
אין כמעט תנועה . החייל שואל "לאן ", אנחנו מסבירות לו והוא שואל , בנימוס ובנינוחות , על מה התלוננו נשות ווטש .
ניסיתי , בזמן הקצרצר שלא יגרום לפקק , להסביר את המושג סלקציה והמשמעות עבורנו.השיחה הייתה קצרה מאד ולא נראה לי שהביאה לשינוי כלשהוא. עלי לציין שבאופן כללי חיילים אלה , הנמצאים בג'בע כבר שבועות מספר , אינם מעכבים מכוניות ומתייחסים בנימוס ונינוחות לנהגים . אך ההוויה והשפה העולה ממנה עמוקים מאד.

7.30 - קלנדיה
שקט ושלווה , אין תור כמעט , הכל ריק . לדברי המלווה האקומני הזמן הקריטי היה בין חמש בבוקר לשש וחצי , כאשר התורים הגיעו עד מחוץ לאולם ההמתנה.למה אי אפשר להוסיף עוד חיילים בשעות אלו ?למה עובדי , מפקדי , חיילי ושוטרי קלנדיה מעדיפים לשמוע בכל בוקר את זעקות הממתינים , אנחתם ומבטיהם הזועמים וחסרי האונים במקום לפתור את
הבעיות.

כמה זמן עוברים במחסום בשעה שקטה ?
קבעתי פגישה בקלנדיה עם אב ובנו ,בשעה - 9.00. הסתבר שהם לא הכירו את המקום , ובמקום לחכות באולם ההמתנה. פנו לעבור דרך הקרוסלות
אני חזרתי מאולם ההמתנה לאזור היציאה לירושלים כדי להמתין להם . "שעה ". כל מי שיצא לפניהם אמר לי - "שעה, זה לוקח שעה." וגם הם יצאו אחרי שעה.