בית איבא, ג'ית, יום ד' 3.9.08, בוקר

סיכום: בבית איבא לא נבדקו היום הולכי הרגל בכניסה לשכם ובתור "ההומניטרי" ביציאה, אלא לעתים רחוקות.

חיילים עומדים במקום שנשים נאלצות להתתחכך בהם, למרות שהערנו להם.

שבות עמי – כמו בשבועות האחרונים – הבניין נטוש וה"מחנה" מעבר לכביש כולל כמה סככות מאולתרות.

צומת ג'ית –אין מחסום. על השביל המקביל לכביש המגיע מחווארה רכב צבאי, לא ברור לשם מה.

בית איבא – 7.40-8.50

כשהגענו במכונית הלבנה של ח' מיהרו לקראתנו מפקד המחסום ועוד כמה חיילים והחלו לתחקר, לקחת ת"ז של ח'. מסתבר שאתמול ,לדבריהם, פרצה מכונית דומה את המחסום מכיוון שכם ונמלטה.

כשהתקרבנו למחסום כל האיזור נראה כמו ביום כיפור. משני הכיוונים אין אף רכב. מידי פעם מגיע אדם או שניים. רק אחרי השעה שמונה, כשנפתחים שערי האוניברסיטה, החלו לזרום סטודנטים לרוב.

היום לא נבדקו הולכי הרגל הנכנסים לשכם, אלא בבדיקה מדגמית לעתים רחוקות. אפשר היה לראות כיצד האנשים נעצרים באופן אוטומטי כ-3 מ' לפני הבודקה של הבודקים ולא יודעים מה לעשות, שכן לא היה שם חייל שיזיז את האצבע להורות להם להתקדם. היו כמה שחייכו אלינו בשמחה. על מה, בעצם? הם הפכו  לאוטומטים של מחסומים, שההקלה הקטנה הזאת מרגשת אותם.

גם את היוצאים משכם בתור ה"הומניטרי" אין בודקים, אלא לעתים רחוקות.

8.15 – מעוכב שהורד מאוטובוס שיצא משכם נשלח לסככת המעוכבים. מספר ת"ז שלו ברשימת המבוקשים. ת' נציג המת"ק אומר שזה יקח בין חצי שעה לשעה עד שיקבלו תשובה בעניינו. עד שעזבנו לא שוחרר. מנסיוננו אחרים במצבו שוחררו תמיד לאחר עיכוב של כמה שעות.

במשך שהותנו הגיעו שלושה אוטובוסים מלאים נוסעים, בעיקר סטודנטים, בדרכם לשכם. הם הורידו את כל הנוסעים, שנכנסו ברגל, והאוטובוסים חזרו על עקבותיהם, כי לא היה להם אישור כניסה לשכם. הנוסעים יצטרכו לקחת מוניות כדי להגיע למחוז חפצם. בעיית ההקצבה של אישורי מעבר רכבים במחסום מכבידה על כל האוכלוסיה בתחומים רבים.

מכיוון שכם עברו כמה אוטובוסים עם אישורים. מטעם חברת האוטובוסים נכח כל הזמן נציג שניסה, בעיקר בפניה לת' המת"ק, להקל על המעבר. מכל אוטובוס הורדו כל הגברים, נאספו התעודות, נבדקו,ואחר כך חולקו מחדש, ואז הורשו לשוב לרכב. כל התהליך הזה ארך כ-10 דקות.

רוב הזמן החיילים היו די משועממים. הם עמדו במעבר הצר של התור ה"הומניטרי" ופטפטו. הנשים שעברו במעבר נאלצו להתחכך בהם. גם לאישה לא דתית זו חוויה מרגיזה. הערנו להם על כך. ואפילו אחד אמר שאני באמת צודקת. הם זזו למקום אחר, שעדיין יאפשר את החיכוך.