אבו דיס, ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים), שיח' סעד, יום ה' 12.3.09, בוקר

6:45 שיח' סעד

מעבר שקט.

 7:10 מחסום הזיתים

נכנסנו  לתוך המחסום. עשרות גברים התגודדו לפני שרוולים 1 ו-2 ובשרוול 3 מצטופפים תלמידים רבים, נשים וקשישים. גם בשרוול זה זמן ההמתנה הוא מעל רבע שעה.

שני אנשים מוחזרים, אחד מספר שלקחו לו את התסריך, אין לו מושג מדוע.החיילת צורחת: "מה קרה, התלהבתם? אירג'ע, אירג'ע". מתנהלת השיחה הבאה בינה לבין אחד העוברים:-"למה רצת?" (האם ריצה היא עבירה?)-"לאוטובוס."-"לאוטובוס?" (מה? הם נוסעים כאחד האדם? כמה מוזר!)

7:35: החיילת מודיעה לפתע ששרוול 1 נסגר. מתחילה ריצה ומהומה: האחרונים נעשו ראשונים ואלה שעמדו כבר ליד הקרוסלה הפכו אחרונים. שוש מרימה טלפון לאלמוג, מפקד המחסום, שנוזף בחיילת.

בשרוול 3 כבר עברו רוב התלמידים, ונותר תור צפוף של נשים ומבוגרים. בשרוול 1 כורע מעייפות אחד הממתינים על הרצפה.

7:42: שרוול 1 נפתח ושוב מהומה, ריצה ורה-ארגון של התור. כעת החיילת כעוסה מתמיד. הקרוסלה נשלטת היטב וכל פעם עובר אדם אחד, עד שתתרצה ותלחץ על הכפתור הירוק. המעבר איטי ביותר.

אדם שלישי מוחזר – עליו לחדש טביעת אצבעות. נשלח ליריחו. [האם אין המת"ק הזיתים ציוד לחידוש טביעת אצבעות?]שוש נשענת לתומה על הקרוסלה. זה מאוד לא מוצאת חן בעיני החיילת שצועקת בכעס הוראות בערבית וחוזרת על כך שוב ושוב. רק לאחר הסרת המפגע החמור חוזרת החיילת לעבודתה.

יצאנו מהתור לאחר 33 דקות.