קלנדיה

חזרה לשיגרה 

זאת הייתה המשמרת הראשונה שלנו לאחר חודש הרמדאן וההרגשה הייתה פחות או יותר שחוזרים לשיגרה. כל חמש תחנות הבידוק היו פתוחות כשהגענו בשעה 5:30, אחת המכלאות הייתה חסומה, והתורים הגיעו עמוק במיוחד לתוך מגרש החניון – ז"א עד השורה החמישית של המכוניות (שלא נוכחו, אגב, כי הכניסה לחניון עדיין הייתה חסומה ואולי ישאר כך עד גמר השיפוצים וסלילת הכבישים החדשים). מאידך, אורך התורים נגרם גם בגלל שהיו רק שני תורים (המובילים לשתי המכלאות), והחייל התורן "פיצה" את הממתינים בכך שנתן למספר גדול יותר מאשר רגיל להכנס לאזור הבידוק כל פעם שפתח את הקרוסלות. בשעה 6:25 התחלנו לעקוב אחרי שני גברים בסוף התורים בחוץ: לקח להם 25 דקות לעבור את הקרוסלות בכניסות לתחנות הבידוק.

קצין המת"ק האחראי על השער ההומניטרי הגיע רק בשעה 6:22 (ראינו שהרכב המביא חיילים מבסיסם למחסום מגיע רק מספר דקות לפני-כן) ומיד התחיל לבדוק את המסמכים של המבקשים לעבור את השער. אחרי קבוצה של כ-25 ממתינים שעברו בבת אחת, הוא פתח את השער שוב כל פעם שמספר אנשים התאספו לידו.

בשעה 7:00, כאשר המכלאות התרוקנו כל פעם שהקרוסלות נפתחו, הצטרפנו לאחד התורים ועברנו את הבידוק תוך רבע שעה.