קלנדיה (ירושלים) ניהול לקוי יוצר עומסים. כך לא מגיעים לעבודה...
בוקר קל אך מתסכל
הגענו למחסום בשעה 6:00 בוקר וחנינו בצד הצפוני ("פלסטיני") של המחסום (הטעות, ראו למטה). פגשנו את מיודענו אבו רמזי (מוכר הבייגלה) במרפסת של הכניסה למחסום ומצאנו אותו במצב רוח טוב; עסקים היו מספיק טובים בבוקר הזה שהוא היה צריך להיכנס לאזור כפר עקב לקנות בייגלה נוספים לפני השעה 7:00. עמדנו לרגלי המדרגות עד השעה 7:05 וכל הזמן הבאים זרמו חופשי פנימה ולא נוצרו תורים. אף אחד לא ניגש אלינו לקבל עזרה, שהיא בעצם הסיבה לנוכחות שלנו שם. (בן אדם אחד כן בקש מאיתנו נדבה והביע אכזבה כאשר חשב שלא קיבל מספיק.) רק כאשר נכנסנו לתוך הבניין ראינו שבגלל ניהול לקוי של החיילים בהכוונת האנשים, החדר הקטן האמצעי לפני אזור הבידוק היה מלא עד אפס מקום. מפאת הלחץ להגיע למקום העבודה בזמן, ויתרנו על הבידוק וחזרנו למכוניות שלנו כדי לנסוע דרך מחסום חיזמה.
בדרך לכביש חיזמה, המחסום הקטן בין הכניסה לא-רם והחיבור עם כביש 60 היה מאויש (בפעם הראשונה מזה זמן רב) וגרם לפקק הראשון בדרך. כביש חיזמה גם היה פקוק. ובקטע בתוך פסגת זאב המוביל לחיבור עם כביש 60 דרומה לכיוון ירושלים, התנועה כמעט לא זזה בכלל במשך קרוב ל-40 דקות (התברר בסוף שזה היה גם בגלל רמזור מקולקל וגם תאונה שחסמה את אחד המסלולים). בסך הכול לקח שעה ורבע להגיע מקלדניה לגבעה הצרפתית. היינו בפקקים יותר זמן מאשר במחסום עצמו וסיימנו את המשמרת בתסכול גדול על כך ששרפנו הרבה זמן בלי להועיל בכלל.