קלנדיה: מתכון לאסון
מתכון לאסון
רק שלוש תחנות בידוק היו פתוחות כשהגענו בשעה 5:30. התורים היו ארוכים (חצי הדרך לכביש) וההתקדמות איטית ביותר. איך שלא תתסתכלו על המצב הזה, הוא מתכון לאסון. בנוסף לכך, החיילת האחראית על פתיחת הקרוסלות בקצה שלוש המכלאות פתחה כל אחד מהם בנפרד, ולא תמיד כל שלוש אחת אחרי השניה -- דבר שכמובן רק החריף את את הלחץ והכעס של הממתינים. צלצלנו מיד לקו המת"ק לבקש שיצרו קשר עם החיילת כדי להדריך אותה לפתוח את שלוש הקאוסלות ביחד, ובסוף המסר נקלט. אבל בינתיים שתים מן תחנות הבידוק נשארו סגורות, אחת מהן עד השעה 6:15. עד אז, כמובן, הנזק כבר נגרם, ובגדול.
בשעה 6:00 יצאנו החוצה לראות איך השינויים במסלול הרכבים לתוך המחסום (בין היתר, הריסת כיכר שהיה מועד לפורענות) משפיעים על הזרם. כשעוד עמדנו בחוץ, בשעה 6:08, התורים קרסו והבלגן המוכר התחיל לחגוג.
לגבי התחבורה, השינוי במסלול בכיוון מחסום הרכבים בהחלט שיפר את זרם הרכבים וראוי לברכה. את מה שתארנו באחד הדו"חות הקודמים ככיכר בכביש שטרם נסלל בתוך החניון לשעבר עכשיו נראה יותר כמקום עצירה לאוטובוסים שיוכלו לחזור בכיוון ממנו באו אחרי ירידת הנוסעים.
בזמן שהמהומה נמשכה ליד הכניסות למכלאות, השער ההומניטרי נפתח בשעה 6:20 לקהל שהתאסף לידו כבר מן השעה 6:00 והופעל כהלכה עד קרוב לשעה 8:00.
החל מהשעה 6:30, אפשר היה לראות נסיונות ליצור את התורים מחדש, על אף שהמשיכו הדחיפות פנימה בכניסות משנים מן המכלאות. אנו הצטרפנו לאחד התורים בשעה ,7:10 והמתנו בתור שעה, רוב הזמן בשיחה עם אחד הממתינים יחד אתנו, עד שהגענו לתחנת הבידוק.