קלנדיה
למי שנולדה לחירות שלא מוטלת בספק, קשה עד בלתי אפשרי לפענח את סבלנות החברה הפלסטינית להשפלה ולהתעמרות היום-יומית ולהחליט אם זה ביטוי לכוח או לחולשה.
שעה וכמה דקות של עמידה במקום, של עוד ועוד בני אדם מצטרפים לתורים עמוסים, שקטים, בלי דחיפות ובלי צעקות. דיבור חלש, סבלנות חידתית והומור מקברי.
רק בחור אחד שהוזמן לקצין מבחן לשעה ארבע וחצי דאג פן יאחר לפגישה ואז הלך עליו. התרוצץ בין התורים, "תנו לי להיות קודם, אני נורא ממהר" ביקש, אבל לרצונם הטוב או הרע של האנשים לא היה קשר לסיכוי של הבחור להגיע בזמן לקצין המבחן שלו, כי הם, החיילים שכן היו בפנים פשוט שמו זין עלינו שבחוץ.
כשאחרי שעה וכמה דקות חזרו החיילות/ים לתפקד והמחסום חזר לפעול, והאנשים שחצו אותו עלו על אוטובוס שיעדו מזרח ירושלים, עלו בעקבותיהם שוטרי מג"ב שבמשך רבע שעה ערכו בדיקה מדוקדקת, בדיקה חוזרת, לכל אדם ולכל תעודה, ופלסטינים שוב בסבלנות, חלקם אדישים וחלקם מחייכים חיוך של "מה אני יכול לעשות?" חיכו עד שהאחרונים הסתלקו.
