קלנדיה - שלושה זוגות אמבולנסים בשעה אחת

במהלך שעה אחת הגיעו זה אחרי זה אמבולנסים - ששה במספר.

זוגות זוגות - שלושה במספר עזבו את המקום.

הראשון שהגיע היה האחרון לעזוב.

תחילה הגיע המת ברכב מתים שחור ארוך. כבר בשעה 12.00 הובא המת וחיכה.

אז הגיע רכב מתים מירושלים כדי לקחת את המת וחיכה גם הוא.

משהו לא בסדר באישורים, אישורים של מי? – של ישראל.

מהגטו קשה עד בלתי אפשרי לצאת, אבל גם לשוב אליו מאד לא קל.

ארבע שעות עמלו והשתדלו ובקשו והתחננו עד שהותר להעביר את המת לרכב שבא כדי לאסוף אותו ולהסיעו לארז ולהשיבו לאשתו וילדיו שחיכו כל אותן שעות מרוטי עצבים ודואגים.

בעוד המת מוטל ברכב שבא מיריחו הגיע אמבולנס שטחים וחיכה כדי לאסוף תינוקת מחוברת לבלון חמצן, תינוקת שנולדה לפני חודש ולבה פגום. הפעוטה הועברה בסמוך ללידתה לביה"ח מקאסד (שבמזרח ירושלים) לשם ניתוח. במהלך ההכנות לניתוח הסתבר שחלתה בדלקת ריאות ושולחה מצוידת באנטיביוטיקה חזרה לבי"ח שבעיר מגוריה רמאללה ותשוב למוקאסד לכשתחלים מדלקת הריאות.   

עוד הצוותים הרפואיים ומלווי המטענים האנושיים נבדקים ע"י חיילים ומאבטחים, הובאה מהשטחים תינוקת מונשמת בת 6 חדשים שנשלחה מטובאס לביה"ח מוקאסד לשם תיקון לבה הפגום.

הנהל התנהל ככתוב. נבדקו התיקים שאין בהם חומרים נפיצים, נבדקו אנשי הצוות הרפואי ונבדקה האם.

אז, כשהכל הסתבר כתקין, נדרשה האם להציג את הקושאן (תעודת הלידה) של התינוקת.

אני לא יודעת אם זו יוזמה של המפקד במקום או שיש הוראה חדשה ונוספת על השפע הקיים, שלא רק ילד, אלא גם תינוק, בריא או חולה, תינוק שעדיין אינו מודע לכך שהוא משולל זכויות חייב להיות צמוד לתעודת הלידה המקורית.

*

אז באתי לצד האפל של המחסום,

ישבתי על הבטונדה הקבועה להרגעת השריפה שבלב.

קבוצת נערים התקרבה.

קבוצה מלוכדת, כולם בסווטשרים כהים, לכולם קפוצ'ון על הראש ולכולם אבן ביד מאוגרפת.

סבבו אותי, עטפו אותי והתעניינו מי ומאיפה ולמה.

אחרי דקות של היכרות הראו לי תמונות וסרטונים של חמושים פלסטינים.

אחד הראה סרטון שבו תיעוד רצח אחיו בידי הצבא.

כל כמה דקות עצרו את השיחה ויידו אבנים לעבר הפילבוקס הפינתי.

הפילבוקס לא ענה, היה נטוש.

את לא מפחדת פה בקלנדיה? שאלו, לא, עניתי.

הזהרתי אותם מהמצלמות הרבות שאורבות להם.

כשנפרדנו, הנער שהסתמן כמנהיג, הניף יד ואמר: אינתי גבר!