קלנדיה - "הכי נורא זה הילדים שבכלא."

כמו שאחרי בשריפת יער, כשהאודים חדלים מבעבועם ומהאדמה החרוכה עולים עשבים ירוקים שמשתרגים לאורכו ורוחבו של תחום השריפה, כך עובד יצר הקיום של בני אדם.

למרות ההרס שזורעים נציגי השלטון, האנשים שבים לחפש את לחמם במקום בו הותקפו

אין להם אופציה חלופית.

הכיכר שעליה התנפלו חמושים ברובים ומנופים והחרימו את החנויות המאולתרות שבה למראה הנושן.

על מחיר השבת האוטובוס המושבת סופר שבעליו שילם סכום של קרוב ל8,000 שקל בטרם הושב לו מה ששלו.

לאורכו ורחבו של הזמן והמקום, קבוצות ציידי אדם, נציגי מג"ב ואנשי אבטחה אזרחית, ארבו לשבים מעבודתם בתקווה להעלות בחכתם מי שיצא בבוקר ולא היה מצויד באישורי מעבר.

• אני לא יועצת לציידים או לשולחיהם, אבל נראה לי לא חכם לחפש את המטבע מתחת לפנס.

לא מזמן יצאתי מהכלא, סיפר מי שהרבה זמן לא נפגשנו.

זו לו לא פעם ראשונה בכלא.

אשמתו שהסיע והכניס אנשים שאין להם אישורי מעבר.

• גילוי נאות:
• פעם גם אני שכרתי את שירותיו עבור מי שבתו הייתה מאושפזת בבי"ח בירושלים כדי שהאב ישב ליד מיטת ילדתו הבודדה במחלתה.

זה היה נורא? – לא נורא, אנחנו כבר רגילים, בשבילנו, המבוגרים, זה קצת כמו במחנה של חברים.

הכי נורא זה הילדים שבכלא, ילדים בני 14 ובני 13. לנו המבוגרים זה כבר הרגל, להם לא. להם זה נורא אפילו שאנחנו, המבוגרים, שומרים עליהם ודואגים להם.