קלנדיה

בוקר ארוך ועמוס בקלנדיה

כשהגענו, היו מספר מכוניות משטרה במגרש החניה של האוטובוסים, בצד הישראלי. השוטרים הוציאו את תכולת רכב החוצה. פלסטינאי סיפר לנו שמדובר ברכב גנוב ושהעבריינים נתפסו.

6:00 הגענו מאוחר הבוקר, בשל מספר תקלות. במחסום, תורים ארוכים שמגיעים עד הקצה הרחוק מאוד של מגרש החניה.

כל חמשת תחנות הבדיקה פתוחות, אך יש רק תורים קצרים לפני כל תחנה. הייתה בדיוק החלפת משמרות ובקשנו מחיילת, במשמרת החדשה, שתאפשר ליותר אנשים להיכנס בכל פתיחת קרוסלה. היא ענתה שהאנשים צריכים להמתין בסבלנות. יחד עם זאת, שמנו לב שאכן היא השאירה את הקרוסלות פתוחות לזמנים ארוכים יותר.

הלחץ היה כה גדול, שב 6:25 התורים "קרסו" לגמרי ולקח יותר מחצי שעה עד שיחסית חזר הסדר. וגם אז, התורים היו ארוכים, מגיעים מעבר לסככה.

6:08 שני קציני המת"ק הגיעו. הם עמדו ושוחחו למרות שהיו כבר אנשים שחיכו בשער ההומניטרי. שאלנו אותם ב6:15 מדוע השער עדיין לא נפתח. אחד מהם ענה שהם מחכים לאיש בטחון, כדי שלא ידקרו אותם. השני הביט באנשים ללא הבעה והמשיך לשתות קפה.

דקה אח"כ, הגיע שומר (ושוטרת), והם פתחו את השער. (השומר לא עמד קרוב לקצינים ובילה את רב זמנו בתא, כך שלא ברור איך יכול היה להגן עליהם.)

קציני המת"ק טפלו בשקט ובאדיבות באנשים בשער – אך בהקפדה. אנשים מבוגרים ללא רישיון, המורשים לעבור רק אחרי 8 בבוקר, מנסים את מזלם לעתים קרובות ומצטרפים לתורים הרגילים ומצליחים לעבור מוקדם יותר.כשהתור התפרק, הם לא יכלו לעבור דרך התורים הרגילים וניסו לעבור בשער ההומניטרי (האמת שרבים מהם מאמינים שהשער נועד עבורם), אך הם התבקשו לחזור על עקבותיהם.

החיילים עזבו את השער ההומניטרי ב7:30, מאוחר מכרגיל, וזה עזר לנשים שלא יכלו להתמודד עם הצפיפות בכניסה לכלובים. אחרי 10 דקות לערך, הגיע נכה בכיסא גלגלים והשוטרת אפשרה לו ולמלוויו לעבור, למרות שלא נתנה לאחרים לעבור בשער.

8:05 סוף סוף התורים לא מתארכים מעבר לכלובים, אז הצטרפנו לתור אחד. לקח לנו כ20 דקות לעבור.