קלנדיה

בוקר רגוע יחסית בקלנדיה

הגענו לקלנדיה לקראת 5:15. חנינו במגרש החניה שלפני המחסום, וצעדנו ברגל כדי לעבור לצד הפלסטיני. ליד החניה יש בית קפה עם "זולה" שכבר מלאה באנשים. גם לאורך המדרכות אנשים יושבים על גדר האבן הנמוכה, שותים קפה, מעשנים ומשוחחים, ממתינים לשעה היעודה בה תגיע ההסעה שלהם או ילכו אל האוטובוס. מאחר ובשעה זו עדיין לא עלה השחר במלואו, יש אנשים ששוכבים וישנים על המדרכה. אף פעם אין לדעת כמה זמן ייקח היום המעבר, אז אנשים יוצאים בשעה מוקדמת מאוד מביתם, כדי שלא יאחרו לעבודה חלילה. כאשר המעבר הולך חלק וללא עיכובים יש להם זמן עד לתחילת העבודה, ואותו מנצלים לא פעם להשלמת שעות שינה!

כמות האנשים שבאו לקראתנו מכיוון המחסום לימדה שהיום כנראה המעבר מתקדם היטב. ואכן כשעברנו לצד הפלסטיני שמחנו לגלות שאין כמעט תורים. כל 5 עמדות הבידוק היו פתוחות. הקרוסלה בקצה המכלאה הקרובה לאקווריום נותרה פתוחה וכל מי שהגיע עבר מייד. מוכר הבייגלה כבר במקומו, ומעט אחרי שהגענו נפתח גם הקיוסק. את מוכר העוגות לא ראינו מאז הרמדאן, ונראה שאת העוגות רוכשים עכשיו בקיוסק.

בהמשך החיילת באקווריום סגרה מדי פעם את הקרוסלה כשהיה קצת עומס בפנים, אך בכל פעם שפתחה אותה התחסל התור הקצר שנוצר. ב-5:45 הגיע שוטר, אך אחרי זמן קצר עזב. לקראת 6 יש כבר יותר אנשים ונוצרים תורים (לא ארוכים) בשתי המכלאות, ובהמשך בכל השלוש. ב-6 חילופי משמרות של החיילות באקווריום, ומעט אח"כ מופיע קצין מהמת"ק. בשל התורים הקצרים לא ניגשו אנשים לשער ההומניטרי.

קצת אחרי 6 מתחיל להיווצר לחץ. בדיוק כשהתורים איימו לגלוש אל מחוץ לסככה נפתחו הקרוסלות, ושוב הצטמצמו התורים. כעת כבר ניסו אנשים לגשת לשער ההומניטרי, אך הקצין הפנה אותם לתור הרגיל. תהינו אם זה בגלל שהיה לבד, ללא שוטר או מאבטח. מסיבות אישיות היינו צריכות לעזוב מוקדם יותר היום, ולכן הצטרפנו לאחד התורים ב-6:15 לערך. התקדמנו די מהר, וכשהיינו כבר בפנים ראינו שהגיעה שוטרת. למרות זאת הקצין המשיך לשלוח את הפונים לתור הרגיל ולא פתח את השער ההומניטרי.

בעמדת הבידוק החיילת הופתעה לראותנו. נדרשתי למסור לה פיסית את התעודה דרך חריץ המיועד לכך, היא התייעצה עם חבריה, תקתקה במחשב, התקשרה בטלפון ורק אז שאלה אותי מה אני עושה שם, והתשובה שאני ממחסום וואטש הניחה את דעתה. התעודה הוחזרה ויכולנו לעבור. התנצלנו בפני הפלסטינים שהיו אחרינו ונאלצו להתעכב בשל כך. למרות הכל עברנו תוך פחות מ-25 דקות.