קלנדיה - פגישות, שיחות, טענות, ונחמה אין

הרבה פגישות, הרבה שיחות, הרבה טענות, הרבה גידופים ולא מילת נחמה אחת.

עיקרי הדברים:

• איש שהרבה זמן לא ראיתי אותו סיפר שהיה בכלא, שנה וחצי היה בכלא, על מה? - "אבנים", אמר בחיוך גאה ובראש מורם.

כי פה, במחוזות הכיבוש, בניגוד לשם, למקום בו ישיבה בכלא היא בושה שמנסים להסתיר, ישיבה בכלא היא מופת לאומץ, לנאמנות ולהתרסה נגד השלטון.

• אדם שביתו בבני-נעים ופה, בקדמת מחסום קלנדיה הוא ואחדים נוספים מבני משפחתו מוצאים את פרנסתם ברוכלות. הוא סיפר על המצור שצר הצבא על עיירת מגוריו מתחילת המלחמה, על כך ושלמרות שבימים רגילים הוא חוזר הביתה למשפחה בכל סוף שבוע, בחודשים האחרונים הוא מעדיף להישאר כאן, שזה אומר – דירה ששכרו בני אותה משפחה במחנה פליטים ליד רמאללה, דירה ממנה הם יוצאים בכל בוקר לנסות להתפרנס בקרבת המחסום. הוא הוסיף וסיפר שהצבא מתכונן להרוס את הבית של מבצעי הפיגוע ברעננה.

הייתה גם שיחה עם מאבטח ותיק שנזעק לשחרר אותי מלפיתת חבריו שהיו קרובים, כך אמר, לפתוח נגדי "בנוהל", האיש זה מקרוב חזר מתקופה ארוכה במילואים, אמר שהסיבה שהמחסום סגור ברוב שעות היום היא העובדה ש"אין סד"ק", שהרבה מהמאבטחים גוייסו בצו 8 למלחמה, שטח באוזני את השקפת עולמו, טען שהאשם העיקרי במצב הוא ביבי, שהחמאס לא הולך לשום מקום ושהמצב רע ומדאיג. ממנו גם למדתי שמחסום הרכבים שאמור להיות פתוח ופעיל 24/7, נסגר לתנועה בחמש אחה"צ ונפתח אחרי 12 שעות, בחמש לפנות בוקר.

ואחרון:

מכמיר לב לראות במרחב כל כך גברי אישה שעוברת בין חלונות המכוניות ומנסה לשדל את הנהגים לקנות ממרכולתה הדלה.