דרום הר חברון, מעבר דורא-אל פוואר, סוסיא, סנסנה (מעבר מיתר), צומת הכבשים

בגלל הפקקים  בכניסה לבאר שבע מצפון יצאנו רק ב-10:00 בבוקר. זה היה יום אחרי הפיגוע בבאר שבע ועדיין שרר מתח רב באזור.  אומנם המעבר במחסום מיתר עבר בלי בעיות - בשעה כזאת הפועלים כבר נכנסו לישראל או חזרו על עקבותיהם... גם לא ראינו הרבה שב"חים ליד הגדר הפרוצה. מוחמד אומר שבדרך כלל יש הרבה אנשים שנכנסים כך כי עליית מחירים וקרבת החג מדרבן אנשים לחפש פרנסה בכל מחיר.

אם בגלל המתח באזור, או סתם כך, ראינו מחסומים גם במקומות שבדרך כלל לא היו, לפחות לא בשעה מאוחרת כזאת: ליד סמוע, אל פוואר וצומת הכבשים היו מחסומים של הצבא (לא משמר הגבול כרגיל).  יש מאמר היום בעיתון הארץ שחיילים במחסומים מחוייבים לרשום לפחות 50 פלסטינים בכל משמרת על מנת לאפשר מעקב אחריהם, גם קשישים וילדים. אולי זאת הסיבה לתגבורת מחסומים לאורך כביש 60?  חבל שלא ידענו, היינו שואלים אותם. 60? https://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.10690843

מכביש 60 נכנסו לחורסה - מיקום המחסום המיותר ביותר במזרח התיכון. ניסינו לפני שבוע להגיע לשם במשמרת של דפנה אבל ידידינו לא היו. גם הפעם הם לא היו, וכמה נערים במקום שעסקו בשיפוצים היו עוינים למדי, לא היו חיילים בסביבה אולי בגלל הקור. המקום יותר מוזנח ושומם מבעבר. המשכנו לצומת בני נעים - חוץ מהמחסומים באל פוואר וצומת הכבשים הכביש היה די שומם. שמנו לב שבעבדה עושים איזה שיפוץ ליד מגדל השמירה.

לא נכנסנו לחברון ועשינו סיבוב בכביש 317 - כמעט ולא הייתה תנועה. נכנסנו לסוסיא - עזאם לא היה אך אשתו קבלה את פנינו - אין חדש: אותו מתנחל שדיווחנו עליו בעבר ממשיך להטריד, גם מזיק לציוד. היא אומרת שהכי קשה זה תחושת חוסר הוודאות - החשש המתמיד מפיגוע, הריסה, פלישה. היה קר מאוד ורוח חזקה. אפילו העופות והכלבים נראו לנו כסובלים!

אחרי היעדרות של כמעט 3 שנים - אני רואה שבדרום הר חברון שום דבר לא השתנה - אבל נראה לי שהחיילים נראים יותר מאיימים ויותר מחופשים למלחמה.