קלנדיה למטיבי לכת ומת"ק קלנדיה

יצאנו לקלנדיה אחרי שלא ביקרנו בה זמן רב. באנו ברגל ועברנו למחסום על "גשר האימים". "המפלצת" מאפילה על כל הסביבה – נחש מתפתל, מסת בטון , ממש קוץ בעין. על מנת למצוא את הכניסה ל"מפלצת" נאלצנו להיעזר בעוברים והשבים. יחד עם אישה צעירה שהובילה עגלת ילדים עלינו על "המפלצת". התחלנו במסע אל "הארץ המובטחת" - מחסום קלנדיה. זה עניין רק למטיבי לכת. מסדרון מתפתל ארוך לאין קץ, שההיגיון בהקמתו ובמיקומו נסתר מעיינינו. שאלנו את עצמנו מה יקרה בחורף. כל מי שמכיר את קלנדיה יודע שהיא המקום הקר בעולם. כאשר הרוח תנשוב והגשם ירד המעבר הזה ייהפך לסיוט אף גדול מהסיוט שהוא היום. הבנו שהכוונה להגן על חיי הפלסטינים, שנהגו לחצות את הכביש רב המסלולים ממש בריצה לפני גלגלי המכוניות, היא חיובית. אבל בין הכוונה הזו ומיקום "המפלצת" ואורכה אין להבנתנו כל הגיון. אבל כבר למדנו שההיגיון שלנו וזה של מינהלת הכיבוש אינו זהה.

הכניסה הרגלית למחסום מכוון צפון, כוון רמאללה היא כל כך לא ברורה שאין פלא שמי שלא מכירים את המקום נוטים ללכת ישירות אל מלכודת המוות, מעבר כלי הרכב. האיש החרש אילם שעשה את הטעות הזו הוא דוגמא בולטת למצב הזה. בהמשך הנוכחות במקום שוחחנו עם איש חברת האבטחה שאישר, אם כי במבוכה, שהאבחנה שלנו נכונה – "באמת עצוב" לדבריו....

מת"ק קלנדיה. גם הכניסה למת"ק דורשת חוש בלשי, אך אחרי מעט תהיות וטעויות - מצאנו!! ברחבת ההמתנה ישבו כ-20 נשים וגברים שהקדימו לבוא. המת"ק נפתח רק בשעה 08:30. רבים מהממתינים היו כאלה שעד לאחרונה קיבלו שרות במת"ק מחסום זיתים. לאחרונה נסגר המת"ק הזה וכל הנדרשים לכרטיס המגנטי ולשאר שרותי המת"ק נאלצים לנדוד לקלנדיה. מסע של כ-40 דקות, במידה ואין פקקים, והוצאה של 40 ₪ לכל כיוון. המעבר למערכת הדיגיטלית, עונש לפלסטינים רבים שאינם קשורים לאינטרנט ואינם מצויים בהפעלת מערכות דיגיטליות, גרמה לסגירת מת"קים "קטנים". הוא אשר אמרנו – כסף למתנחלים, לשרים וסגניהם ול"שאר ירקות" יש, אך לפלסטינים – מה קרה? השתגעתם לבזבז כסף על "כלום"?!!

בשעה 08:35 נפתחה הדלת וקצין חמוש גלגל מאורר גדול לפתח שצינן את אזור ההמתנה. ליד קרוסלת הכניסה הוצב טלפון ששימש כמד חום. כל מי שעבר נבדק וכולם היו עם מסכות תקניות (גם האף מכוסה). המעבר היה מהיר ושוטף, וכל הזמן נוספו אנשים שנדרשו לקבלת שרות. חיכינו לראות מתי יופיעו הנכנסים בקרוסלת היציאה ושמחנו להיווכח שכולם חזרו כעבור דקות אחדות. בתשובה לשאלה למדנו כי עכשיו בתקופת הקורונה פתוחות במת"ק 8 עמדות לקבלת כרטיס מגנטי ועוד 5 לצרכים אחרים. גם לכוס התרעלה יש לפעמים חצי כוס מלאה.... לצערנו לא התאפשרה כניסה למת"ק עצמו ואין דרך להציץ פנימה.

בזמן ההמתנה לפתיחת המת"ק הזדמנה לנו שיחה ארוכה עם אחד הממתינים שדיבר עברית שוטפת. הרגשנו שבתחילת הנוכחות שלנו הוא היה חשדן כלפינו (אולי אנחנו מהשב"כ... אחרי הכל זאת לא מחשבה מופרכת לחלוטין, להם הרי זרועות תמנון ומסוגלים גם לגייס שתי זקנות....) אך אחרי זמן מה הוא נפתח. הוא לא חידש לנו דבר. את כל הכעס הצער והתסכול הפלסטיני כבר שמענו ואתו הזדהינו, אבל לא היה קל לשמוע את זה במקום בו היינו ובנוכחות שאר הממתינים. בסופו של דבר הוא ביקש את עזרתנו עבור בנו שמסורב כניסה. נתנו לו את מספר הטלפון של קבוצת סילביה. בממתינים הייתה אישה ללא כל מסמכים שסיפרה כי היא בדרכה לקבל כסף/תמיכה מאדם נדיב. בהיותה ללא כל מסמך היא כמובן נענתה בשלילה מוחלטת. תרמנו מעט משלנו. אישה מבוגרת שהתקשתה בשמיעה הייתה בדרכה לבקר את בעלה המאושפז. היא חששה שידחו אותה, אך קיבלה את האישור הנכסף. והיתר – כל אחד וצרכיו. חיי יום יום של הפלסטינים – ואין אכזר ממשטר ההתרים.

באנו למחסום ב-07:20 ועזבנו ב-09:35.