קלנדיה - תורים ארוכים
הבוקר היו תורים
הגענו בשעה 6:00 וחנינו בצד הפלסטיני של המחסום במגרש הגדול בתשלום. אחרי ביקור קצר אצל מוכר הביגלה, אבו רמזי, שהביא את הנכד שלו הבוקר, המשכנו לעמוד על יד המדרגות העולות לבניין המחסום. אחרי כמה דקות ראינו נגשים אלינו שלושה מתנדבים מה-EAPPI. שמחנו לראות אותם כי מזמן לא פגשנו אותם במחסום קלנדיה וחשבנו שאולי התוכנית שלהם בוטלה. הם הסבירו שמפאת כללי הקורונה לגבי כניסה של זרים לישראל, הם יכלו לבוא ולחדש את התוכנית רק לפני מספר שבועות ונתנו לנו פרטי הקשר שלהם. אנו, מצידנו, נתנו לאחת מהן לצלם את הפתק עם פרטי הקשר של הצוות של סילביה, כך שבמידה שהם נתקלים באנשים שזקוקים לעזרת הצוות בימים שהם במחסום ואנחנו לא, יוכלו למסור את המידע.
במשך המשמרת ראינו, פעמיים, הצטברות של אנשים שיצרה תורים ארוכים מאוד. זה הזכיר את הימים הגרועים במחסום קלנדיה הישן. לא ידענו את הסיבה שלא פתחו את הקרוסלות לעיתים תכופות יותר ולמה שלוש הכניסות לבניין המחסום נפתחו ונסגרו ביחד כל פעם. חשבנו שאולי היו הרבה יותר אנשים בבוקר כי היה יום ראשון, ואולי כל יום ראשון דווקא יש תורים ארוכים. או אולי הייתה קבוצה חדשה של חיילים במשמרת שטרם למדה איך להזרים אנשים פנימה באופן יותר יעיל. בכל אופן, כל פעם שכן פתחו את הקרוסלות בשלוש הכניסות, הם נתנו לכל האנשים בתור לעבור. כיוון שחנינו בצד הפלסטיני ולא עברנו את הבידוק, לא ראינו את התוצאה של השיטה היוצאת דופן הזאת על המשך מעבר הבידוק.
בחזרה נסענו דרך מחסום חיזמה למזלנו לא היה פקק בדרך חיזמה הבוקר.