קלנדיה - מעבר איטי בין אמבולנסים של תינוק בן 18 יום

בגלל השמש היוקדת, בגלל דחיפות החמושים, בגלל המרחק מהתינוק וביחוד בגלל זרועות המאבטחים שנשלחו לעברי והתאמצו לחסום את מושא הצילום, זה מה שהמצלמה קלטה. אבל זה לא הגרוע ביותר ממה שהיה שם במרחב הציבורי בו מתקיימים לפקודותיהם נהלי גב-אל-גב.

הגרוע ביותר זה שתינוק שנולד לפני בן 18 יום, תינוק בסיכון גבוהה, נשלח מעיר הולדתו קלקיליה לביה"ח מוקאסד שבמזרח ירושלים כדי להציל את חייו.

רק האם הצעירה קיבלה אישור להצטרף ולהיות לצד בנה. האב ושאר בני המשפחה נותרו מאחור דואגים ומתפללים.

אבות מהיותם גברים מסומנים אוטומטית כמסוכנים לביטחון המדינה והם מודרים ממיטת ילדם החולה.

אם יש מי שסבור שמעבר בין אמבולנסים של תינוק בן 18 יום שחייו על בלימה יתבצע במהירות האפשרית – או שהוא טועה או שאינו מכיר את מהות מנגנון הכיבוש, כי בעיניהם, בעיני מנהלי המקום הזה שיונקים את סמכותם מכוח הרובה, חייו של פלסטיני נחשבים כקליפת השום גם אם הפלסטיני הזה טרם טעם את טעם החיים והוא כשאר מיליוני בני האדם עונים על ההגדרה של טרוריסט בהווה או  בפוטנציה, ובמקום לזרז את תהליך ההעברה ולחסוך מהרך הנולד ואמו זמן המתנה, פנו אלי כדי לבלום, ולדחוף ולצעוק צעקות שנשמעו (כך סופר לי) גם בצדו הפלסטיני של המחסום.

המאבטחים שבפעילותם התזזיתית שאינה עונה גם על הוראות הדרגים שמעליהם, עיכבו את האמבולנסים ועכבו אותי, הבחינו לפתע בזווית העין בפלסטיני השב מיום עמלו ומצלם את האירוע ההזוי שנגלה לעיניו. באחת הרפו החמושים מכל עיסוקיהם, עטו עליו כמוצאי שלל רב, דרשו שיעצור, הבחור שמכיר את חוקי המקום וסכנותיו כלפיו מהיותו פלסטיני נענה לדרישותיהם והציג להם את שבקשו. מה היה השיח בינו לבינם לא שמעתי, חיכיתי דקות ספורות עד ששוחרר, אז גם נסעו האמבולנסים ועזבתי גם אני.