קלנדיה
בוקר קר ועמוס בקלנדיה, הזבל בצד הישראלי נאסף!
הגענו לקלנדיה ב-5:15 לערך. בחוץ עדיין חשוך וקר מאוד. כיאה לט"ו בשבט הירח מלא. קבוצת מתפללים גדולה ליד החניה וגם בכניסה למחסום. בפנים תורים ארוכים. מוכר הבייגלה כאן וגם הנער מוכר העוגות. הקיוסק לא נפתח. מוכר הבייגלה מסביר שנגמר לו הגז. קבוצות מתפללים גם בתוך הסככה. ניגשים להתפלל וחוזרים למקומם בתור כשסיימו.
כל 5 עמדות הבידוק עבדו וקצב המעבר היה סביר, וגם הכניסו כל פעם די הרבה אנשים. בד"כ איפשרו לנשים להשתלב בתור בכניסה למכלאות. מדי פעם נוצר לחץ, החלו צעקות ומחאות על כך שאנשים ניסו להשתחל לתור מהצד ונראה היה שהתורים עומדים לקרוס. בסופו של דבר זה קרה בסביבות 7, אך למרבה המזל לא נמשך הרבה זמן הפעם. אחרי כעשרים דקות שוב היו תורים מסודרים ולא קצרים.
מאבטח וחייל מהמת"ק הגיעו רק לקראת 6:15, לפתוח את השער ההומניטרי, לפניו חיכו כבר הרבה אנשים. פגשנו אשה שסיפרה לנו שהחלה לעבוד כמורה לאנגלית בבי"ס במזרח ירושלים. לפני כן לימדה ברמאללה. יש לה היתר שתוקפו ממחר, ה-1.2. אבל היום 31.1 וההיתר אינו בתוקף עדיין. היא יכולה לעבור מפאת גילה גם ללא היתר, אך זאת רק החל מ-8 בבוקר. לשווא ניסתה לדבר על ליבם של החייל והמאבטח שיתנו לה לעבור לפני כן. רק ב7:50 אפשר לה החייל לעבור בשער ההומניטרי, כך שכשתגיע לבידוק כבר תגיע השעה 8...
היה קר מאוד ואפילו לא היתה אפשרות לקנות כוס תה כדי להתחמם. לקראת 8 הגיע מישהו לעמדת הקיוסק, הוציא מלמטה קופסאות נעליים וכד' והחל לסדרם על הספסל בקצה המכלאה. בהמשך היום יש להם גם דוכן דיסקית...
רק לקראת 8 הצטרפנו לתור ולקח לנו כחצי שעה לעבור. אחרי שבשבוע שעבר דיווחנו על מצב הטינופת וההזנחה בצד הישראלי של המחסום הנתון באופן חד משמעי באחריות עיריית ירושלים, כשחזרנו באור יום לצד הישראלי ציפתה לנו הפתעה: ניקו! הנה התמונות:
אפילו את האשפה שמאחורי גדר האבן הנמוכה ניקו, אך שם כבר החלה להצטבר אשפה חדשה.
עציצי הבטון שהפכו לפחים לא נוקו ועודם מלאי אשפה, וגם השלטים והתמרורים השבורים נותרו כשהיו...