מעבר אייל, מעבר אליהו, קלקיליה, יום א' 12.7.09, בוקר

עמדת הכניסה למתקן אייל מגודרת עתה ולא ניתן לראותה. צפינו רק בעמדת היציאה מהמתקן.

03:40 דלתות היציאה לכיוון ישראל נפתחות. אנו יכולות לראות שארבע עמדות מאוישות. ב 04:05 יוצאת מהמחסום האישה הראשונה. הקרסולה לא מסתובבת והיא נכלאת בתוכה. מצורפת תמונה (בדקות הראשונות הקרוסלה לא נעה ברציפות וכמעט כל היוצאים נכלאים בקרוסלה).
היא תושבת קלקיליה, מגיעה לכאן ב 01:00. כשהצבא תיפעל את המחסום, היא מעידה, המצב היה טוב לאין ערוך. זו דעה לה היו שותפים רבים מהאנשים עימם שוחחנו. היא מספרת שיש מזונות שאסור להעביר, סוכר ושמן למשל, ומתארת גם מתקן זכוכית גדול ששמעה כי הוא מסרטן.

הבדיקה ככל הנראה איטית, על פי תנועת היוצאים מהמחסום. חלקם חוגרים חגורה, אחרים נועלים נעליים. כמה מהם מספרים באימה על ה"חדרים". שישה אנשים נלקחים לחדרון צר מאוד לעדותם (מישהו אמר שני מטר על שני מטר), שם נבדקות התעודות שלהם. כחצי שעה הם שוהים בחדר. מדובר בעיכוב שעלול לעלות להם בהפסד ההסעה לעבודה.

על הקצבות המזון - סיפר גבר כבן 45 שזרקו לו היום לפח בשר חי "60 ₪ זרקו לי". אחר סיפר שההנחיות אינן עקביות, לעיתים זורקים לו קופסת שימורים של טונה, בימים אחרים - לא. שתי נשים מספרות שבקבוק שמן ובקבוק מלא זיתים - אסור.
הסיבה להקצאה היא כמובן החשש מסחר במזון ללא פיקוח הולם. ההיתר הוא להעברת מזון לצריכה אישית ביום העבודה. לכשעצמו, האיסור מקובל. העיוות מתחיל הרבה קודם לכן, כשאזרחיה של מדינה אחת עובדים במדינה אחרת.  

מרבית העוברים מבוגרים, מעל גיל 50. רובם פועלי בניין. פגשנו אישה שעובדת בבית אבות סיעודי בקיבוץ סמוך. מעט נשים עוברות כאן הבוקר (יחסית לאירתח). כמה מהן מתלוננות על המעבר המשותף לנשים ולגברים ללא הפרדה. עבורן זו הבעיה העיקרית במחסום, יותר מהקצבת המזון, יותר מהקימה המוקדמת בבוקר. "אני אמא לילדים, זה לא נעים ככה", אמרה אחת מהן.

רבים מהעוברים כאן מספרים על תא שיקוף לגוף כולו. עליהם להכנס לתוכו, להרים ידיים. הם שוהים בתא כמה שניות. כולם נכנסים לתא, זה חלק מהבידוק השגרתי (לא רנדומלי). ברור לגמרי שמדובר במכשיר חדש שלא נעשה בו עדיין בו שימוש במחסומים (ולא בגלאי מתכות, מכשיר שמוכר לפלסטינים היטב). רבים אומרים ששמעו כי שהות יומיומית בתא שיקוף כזה איננה בריאה. (לא הצלחנו להבין במה מדובר. שתינו לא מכירות מתקן כזה מנמלי תעופה. התקשרתי מאוחר יותר, כבר מהבית, לרופאים לזכויות אדם. גם הם אינם מכירים עדיין את המתקן וטרם ראו אותו אבל עדויות דומות הגיעו גם לידיהם. רן י. מרל"א יוציא היום מכתב לשר הבטחון ובו בקשה להכנס למתקן אייל כדי לראות את המכשיר ודרישה לדעת מי החברה המייצרת אותו. רק כך אפשר יהיה לקבל נתונים על ממדי הקרינה. החלפתי איתו מספרי טלפון). 

מספר גבר כבן 50 מכפר שלוש (מדרום לשכם, ליד פונדוק) - עד לפני ארבעה חודשים נהג להכנס לישראל דרך עזון עטמה. עכשיו אי אפשר והוא עובר כאן. הוא עובד בבניין בראש העין.  מספר תושב סלפית, גם הוא כבן 50 - הגיע לכאן ב 04:00, יצא ב 06:00. מספר שמכניסים אותם לקרוסלה בקבוצות גדולות מאוד. זה צפוף ומחניק. חלק מהעוברים מבוגרים, אין אוויר.

גבר אחד זרק לעברנו "אנחנו כולנו עובדים בכור באטומי בדימונה". אחר שאל "זה דרום אפריקה פה?".

את כל העדויות, על הקצאת מזון, על המעבר המשותף לנשים ולגברים ועל תא השיקוף - קארין צילמה בוידאו.

המדרכה בקצה השביל, ליד הרחבה, הפכה לאזור תפילה. יש המתפללים במקום אחר, ליד הקרוסלה או ברחבה, אבל ניכר כי רוב הפועלים הסכימו על אזור תפילה מסודר. מפעם לפעם אנו רואות קבוצות של גברים, בטור ארוך לאורך הגדר, מתפללים. תמונות מצורפות.

ברחבת החניה -

ברי המזל שעברו מוקדם יושבים לאכול ארוחת בוקר, כמה נרדמים על המדרכה. דיברנו עם שני גברים משכם. הם קמו בחצות, הגיעו לכאן ב 01:15 כדי לתפוס מקום בתור. אחד מהם עובד בבאר שבע בחקלאות, לפניו דרך ארוכה. הוא נשאר לישון, אחרת ישלם מידי יום על נסיעות כ 150 ₪ והנסיעה לא תשתלם לו. יש לו אישור לשהות בישראל 24 שעות. השני עובד במפעל אריגה ביפו. הם מספרים שאסור יותר משלוש פיתות, מותר קצת חומוס.

מגרש החניה הקטן דומה לתחנה מרכזית. נהגים מכריזים בקול על יעדם - צומת סגולה, צומת גאה ותל אביב נשמעו הכי הרבה. הנהגים שבאים לאסוף את הפועלים הם פלסטינים ישראלים. מספר תושב כפר קאסם - הוא מוריד את הפועלים בצומת גאה, משם הם ממשיכים בהסעה אחרת למקומות העבודה שלהם. בצהריים הוא אוסף אותם מהצומת ומחזיר לכאן.

06:05 שער צופין - ארבעה חיילים.

06:07 מחסום קלקיליה - בעמדה בשולי הכביש שני חיילים. העמדות במרכז הכביש אינן מאוישות. המעבר ללא בדיקה.

06:10 - מעבר אליהו

רכבים של פלסטינים ישראלים נבדקים - תא מטען נפתח, תעודות.

במעבר הולכי הרגל מחכים כ 70 אנשים. המעבר איטי מאוד. בקבוצות של ארבעה הם נכנסים לחדרון הבדיקה, יוצאים כעבור חמש דקות. בפנים יושב, לדבריהם, רק חייל אחד. בעשר דקות עוברים כאן רק שמונה אנשים. התור מתחלק לשני אזורים - לפני ואחרי שער צהוב קטן. בחלק שבין השער לקרוסלה המובילה לחדר הבדיקה מותר שיעמדו רק כ 15 אנשים. אין צורך בחייל שינתב את התנועה, העומדים בתור יודעים מתי יש לפתוח את השער הצהוב ולאפשר לאנשים נוספים להתקדם. הם יודעים היטב הכל לבדם. מתורגלים. מצורפת תמונת התור.

כאן עוברים פועלים שעובדים באלפי מנשה (ולא בישראל, אז היו עוברים דרך אייל) או מי שיש לו אדמה חקלאית בתוך אלפי מנשה (המכתרת שטח חקלאי גדול, כולו בבעלות פלסטינית) ויש לו אישור לעבדה.

06:50 ראס עטיה (1351ש)

גם מכאן עוברים פועלים שעובדים באלפי מנשה ומי שיש לו אדמה חקלאית בשטח ההתנחלות. הולכי רגל נכנסים בקבוצות של חמישה, שוהים בחדר הבדיקה כשתי דקות. מעט רכבים עוברים כאן גם כן.

07:30 אייל

רצינו לראות אם פסק זרם העוברים. הרחבה צפופה מאוד אבל זרם היוצאים מהמתקן קטן מאוד. פגשנו את משמרת הבוקר. ב 07:45 עוברות בעיקר משפחות אסירים בדרך לביקור משפחה. ב 07:50 עזבנו.