קלנדיה, יום ד' 22.7.09, אחה"צ

 בצדו המערבי של מחסום הרכבים מתקדמת בניית מסלול נוסף (בצילום למטה)   

הדרך אל מת"ק קלנדיה, או - כרוניקה של כישלון ידוע מראש:

שלט עליו כתוב שסניף הדואר פתוח כל יום עד השעה 16:00.  בפועל הוא נסגר כבר ב 15:00  

15:20 אנשים מחכים לפני הקרוסלות הנעולות במסלול המיועד למעבר אל משרדי המת"ק והדואר.

- על שלט אחר כתוב מספר טלפון אליו מוזמנים להתקשר הנתקלים בבעיה. איש מהפלסטינים לא מתקשר. איבון כן. המשיב טוען שהדרך פתוחה.

- איבון מתעקשת:"הקרוסלות נעולות". 

- מעברו השני של הטלפון היא שומעת: "החיילים אומרים שהדרך פתוחה".

- איבון מתעקשת. 

- הטלפון נטרק.

- איבון מתקשרת לחמ"ל המת"ק ומגיעה לאותו מוקד ולאותו משיב.

- היא עדיין מתעקשת על שרואות עיניה. 

  הפלסטינים, המכירים את הריטואל, נשענים אל הגדרות במבט משועשע, מביטים  באישה הצועקת בטלפון שוב ושוב את המשפט: "אז החיילים משקרים" - כמו היו צופים במחזה אבסורד שסופו ידוע מראש.

15:45  אדם נוסף מגיע למעבר הסגור. מתעלם מהאחרים, מטלפן ישירות לאבוחצירה (מפקד המתקן) והדרך נפתחת לשבריר שנייה - עבורו בלבד.

- איבון קרובה לאיבוד שארית קור רוחה. ממשיכה להסביר לבן-שיחה המתעקש על גרסת החיילים, שהקרוסלות נעולות.

15:55 - שמו של אחד הפלסטינים נשמע  במערכת הכריזה והוא לבדו עובר.

                                                    בצילום משמאל: כלובי אדם

17:25- עזבנו את המחסום אל צדו הפלסטיני.  כ-80  בני אדם, מלוא אורכו של כלוב הכניסה למחסום, עמדו מסודרים  ושקטים בתור שהמשיך והתפתל  בסככה שמאחוריו.

-  שנות הכיבוש הפכו את הפלסטינים לסתגלנים, צייתנים, סבלנים וכנועים.

-  השאלה המתבקשת אינה אם, אלא מתי הלחץ המתמשך והנצבר הזה יתפוצץ לנו בפנים?