ג'בע (ליל), קלנדיה, יום א' 21.2.10, אחה"צ

במחסום קלנדיה:
"שלושה יצאו לדרך עם שקיעה...". כמו בשיר "הו, הסלע האדום..." יצאו לדרכם שלושתהחיילי פיקוד העורף - חיילת נהגת ושני חיילים לצדה ואיבדו את דרכם. לא בהרי אדום אלא ביער המכוניות התקועות בפקק הסובב את הכניסה למחסום קלנדיה, מול שדרת החנויות שבחזית מחנה פליטים.
עזרה הוזעקה בטלפון ושני לוחמי מג"ב יצאו למשימת איתור השיות האבודות: הלכו אנה ואנה ולא הבחינו באובדים. נערי הרוכלים, שעיני נץ להם לראות הכל ולהעריך סכנה או סיכוי, מיהרו לחלץ את המחלצים ממבוכתם והובילו אותם אל האבדה.

תורים ארוכים קידמו את פני הבאים אל המחסום וגודש האנשים שבכלובים גלש לעבר רחבת ההמתנה. מי שמדלל את כמויות הצובאים על המחסום אינם חיילים המזדרזים במלאכתם אלא נהגי המוניות בעלי לוחיות צהובות. אלה מציבים את רכביהם בחזית המחסום ומציעים לעומדים בתור נסיעה בדרך עוקפת אל מחסום חיזמה - ארוך פי כמה, יקר פי כמה, אבל בחיזמה עוברים יותר מהר כי הוא מיועד בעיקרו למתנחלים. היזמה אינה מתקבלת בברכה ע"י השלטונות. המוניות חוסמות לדבריהם נתיב תנועה במגרש החנייה ושוטרי מג"ב מגרשים אותם מהמקום בשם הסדר הטוב.

הדרך לצדו היהודי של המחסום ארכה 40 (!) דקות, שניצלנו להתיידד ולשוחח. הפעם שמענו מפלסטיני תושב חוץ על ההבדלים בין המחסומים הפזורים ברחבי הגדה. לאחר שסקר את כולם, סיכם: "עכשיו הכי גרוע במחסום הקונטיינר." ובקלנדיה?, "בקלנדיה הכי מעליב!" אמר כרואה את הבאות. דקות אחדות אח"כ נחסמה דרכו, האיש שב על עקבותיו זועם ומושפל. הפעם לא עצר לשיחה. הערכנו שהבעיה נעוצה בוויזה שבדרכון אבל כל השערה אחרת נכונה כשלנו.
מוכר המסטיקים במחסום, הילד שגופו קטן וצנום הרבה מכפי גילו, השתחל דרך זרועות קרוסלה נעולה בתנועות גוף מיומנות.

למרות הלחץ והצפיפות והאנשים הנרגנים, החיילת הבודקת במסלול בו עברנו הפגינה רוח טובה: רקדה ופיזזה מול העומדים מעברו האחר של חלונה המשורין. גם המגדל שבכניסה למחסום הרכבים לא צעק כדרכו, אלא שר בקול גדול וצורם. אולי התחרה החייל במרומים בשירת המואזין.

במחסום הרכבים אשה צעירה התעמתה עם חיילים שסירבו לאפשר לה להמשיך בנסיעה, צעקה עליהם באנגלית והושיטה לעברם ניירות המוכיחים לטענתה את זכותה להמשיך בדרך. חיילת דוברת אנגלית הוזעקה לתרגם את דבריה, אך גם זו לא הושיעה את האשה שלאחר דקות ארוכות טרקה את דלת מכוניתה, ביצעה סיבוב פרסה וחזרה כלעומת שבאה. בשל המרחק והרעש לא הצלחנו לשמוע את פרטי הוויכוח.

מוכר הקפה שרכושו הוחרם ע"י רשויות העירייה קורץ מחומר ממנו עשויים השורדים חרף הנסיבות. בניסיון לשיקום מקור פרנסתו אלתר מתקן רעוע מלוחות דיקט וקרטון הנתמכים זה על זה, והנה הוא עומד על משמרתו מעלות השמש ועד שקיעתה, מציע משקה חם לעוברים.
את רכושו הדל, לא עגלה הוא ואף לא דוכן של ממש, הוא נושא בכל ערב למקום מבטחים פן תיגזל כבשת הרש בידי חומדי רכושו. 

במחסום ג'בע:
לפני שבוע הבטיח לנו קצין במחסום שנוכל לראות ולצלם את צו האלוף המחודש על פיו חל איסור על יהודים לנסוע מכיכר אדם לכוון אר-רם. אלא שטרם הגיע אישור מהחטיבה המאפשר להציגו לעינינו.
- הסברנו למוצבים במקום את חובתם על פי חוק והבטחנו לחזור ולדרוש את זכויותינו.