בית אומר, בית לחם (300), מת"ק עציון, יום א' 3.4.11, אחה"צ
מחסום בית לחם, 14:45:
משיחה עם א', השוטר האחראי במחסום, מתברר שזה לא מקרי שבדרך חזרה לבית לחם המעבר אינו כולל עוד בדיקה כלשהי. זו המדיניות (תבורך) ואל בית לחם נכנסים/חוזרים כמו אל הסופרמרקט. הנכנסים לירושלים צריכים, כמובן, להראות תעודות ואישורים, אבל גם זה ביעף היות ששתי עמדות מאוישות. האורחים שלנו, בעלי תעודת עיתונאי, נכנסו לעבר השני, זה של בית לחם, וכעבור מספר דקות, ביקשנו גם אנחנו לעבור לשם כדי לקרוא להם חזרה. החייל בעמדת הבידוק נענה בחיוב ללא היסוס והמאבטח על הגג כיוון אותנו ליציאה הנכונה. הדרך חזרה "ארצה" גם היא עברה ללא תקלות.
בית אומר, 15:05:
חסל סדר סגר
. הכול פתוח, ובכניסה לאל ערוב אין זכר לצבא.
מת"ק עציון, 15:15:
מגרש החניה לא מלא במיוחד ובהתקרב לאולם ההמתנה פונה אלינו גבר שקצת מתרעם על כך שלא הופענו מוקדם יותר, ומדווח כי לפני זמן מה כמה עשרות אנשים (תחילה אמר 50, אחר כך 40) עזבו את המקום ברוב ייאושם היות שהודיעו להם כי יותר לא ייכנסו אנשים למשרד הקבלה. החייל בחלון לא שומע ולא נשמע מכיוון שמערכת הכריזה לא עובדת כהלכה. לעומת זאת, הוא מיד עונה באינטרקום, מבהיר שלפני כרבע שעה הוכנסו כ-15איש, משרד הקבלה מלא אבל הוא או-טו-טו יכניס כמה אנשים נוספים. לא עוברות כמה דקות ואכן כעשרה עוברים את משוכת הקרוסלה בדרכם פנימה. בחוץ נותרו שבעה, עם הזמן הצטברו עשרה. למעט אישה מבוגרת למדי שהצלחנו להכניס באמצעות פניה אל ד', מפקד המת"ק, נאלצנו להודיע לכול השאר שאין להם למה לחכות היום כי השעה רבע לחמש ומשרד הקבלה מלא. מפי ד' נודע לנו שכבר בשעה שלוש אכן הודיעו לממתינים שעשרה אנשים יוכנסו עוד היום ולא יותר. וכך היה. הצעה לערוך רשימה של הממתינים שנותרו כדי שיגיעו מחר לא נתקבלה בטענה של מחסור בכוח אדם, גם היום, גם מחר, בפרט לאור העובדה שמתקרב חג הנוצרים ומתרבים הפונים. כולנו עוזבים. הפלסטינים בכעס, אנחנו בייאוש.