ג'בע (ליל), קלנדיה, יום א' 18.9.11, אחה"צ
מחסום קלנדיה: (צילום: הלכלוך מאחורי המחסום)
מכרים פלסטינים שהיו עדים להפגנת הנשים ביום האתמול סיפרו שבמהלכה נסגר המחסום למעבר למשך כשעתיים משני צדדיו. מעדותם למדנו שהבטונדות שהובאו למקום לפני כעשרה ימים, שימשו אמצעי עזר לחסימת דרכי המעבר ושכבר מבעוד יום הוסטו מצדי הדרכים למרכזן והדרך המובילה מרמאללה ואליה הייתה חסומה לתנועה עד לבקר יום ראשון.
במחסום הולכי הרגל שני מסלולים פעלו. לפתע, כמו לפי סימן מוסכם, חדלו שניהם לתפקד ואיש מהממתינים לא הוכנס למתחם הבידוק. התורים הלכו והתעבו, הלכו והתארכו. לא רק שלא ניתן הסבר, אלא שבמסלול בו עמדנו (מס. 2) נעלמו החיילים כולם והעמדה נותרה ריקה. אחרי עשרים דקות של מריטת עצבים, ורק לאחר ששאלנו טלפונית את המוקדנית בחמ"ל האם גם היום המחסום סגור למעבר, שב במחסום לפעול.
בסככת ההמתנה שלפני המחסום פגשנו שתי תושבות עזה נואשות: צעירה שעברה טיפול עיניים בבי"ח ברמאללה ובת לוויתה (כנראה אמה). אישור המעבר שברשותן פג תקפו בשבת. מהמת"ק העזתי המטפל בעניינן אושר להן טלפונית לעבור באיחור של יום. כשהגישו לחייל בודק האישורים את ה"תסריך" המקורי, החרים את המסמך וגרש אותן מהמקום. לו היושבים מאחורי החלונות הממוגנים היו בודקים את פרטי הנשים במחשב (כפי שביקשו הנשים) היו נוכחים לדעת שאישור חדש מחכה להן במשרדי המת"ק. לבקשתנו הועילו החיילים לבדוק את מספרי תעודות הזיהוי של הנשים, אלא שאז היה מאוחר מכדי לקבל את הניירות המיוחלים, כי משרדי המת"ק בשעה זו ריקים ונעולים.
הנשים נאלצו לחזור לרמאללה, לשכור חדר במלון ולשוב למחסום למחרת בבקר.
מחסום ג'בע:
מלבד קבוצת חיילים שקני רוביהם פונים לעבר הרכבים, היו גם כלבנית וכלב שפיו חסום בזמם.
מפקד המחסום חצה לעברנו את הכביש וללא שהיות השמיע נאום ארוך, מהודק, ועמוס טיעונים נגד נוכחותנו, שתחילתו ב:"אתן מסכנות את עצמכן..." המשכו ב:"הנוכחות שלכן גורמת להסחת הדעת של החיילים שלי..." משפט שהושלם ב:"אני לא אוהב לראות שאתן מסכנות חיילים..." ואפילו ניסה: "לא קורה פה שום דבר, ממש משעמם כאן!..."
השבנו שנשאר, שנתעד, שאיננו חוששות לביטחוננו, שאיננו פונות בדברים לחיילים ואיננו מסכנות אותם ושגם על השעמום שהבטיח לנו נצליח להתגבר.
מששב המפקד לעמדה ודקות ארוכות חלפו, עצרו החיילים מכונית, הנהג הוצא מרכבו, מפיו של הכלב הוסר הזמם, הכלב רחרח את המכונית מכל צדדיה, הכלבנית פתחה בפניו את דלתות המכונית, כבקיא במלאכתו הכלב תפס את מקומו של הנהג וגם עלה על המושבים האחרים, כשסיים את משימתו לשביעות רצון גבירתו זכה מצדה לאותות חיבה. רק אז הושבה המכונית לבעליה שהורשה להמשיך בדרכו.