קלנדיה, יום ב' 2.4.12, אחה"צ
גם היום היה בלגן בקלנדיה. בני נוער התקרבו ממש למחסום הרכבים והמטירו אבנים על המכוניות הממתינות לעבור. לפחות שמשה אחת נשברה. סוליימאן דיווח שככה פני השטח מ-13:30 בצהריים. כיתת חיילים ירתה רימוני גז לכיוון הנערים ואז נסוג מעבר למחסום. העיניים והנחיריים צרבו מאד. נתניה נתקעה בכיכר וניצלה בידי בחור פלשתיני שמשך אותה למסתור מאחורי בטונדה. אני ברחתי לתוך מחסום הולכי הרגל, שם התאוששתי.
שני מעברים היו פעילים ולא מלאים אך החייל בבודקה בסככה סגר
את קרוסלת הכניסה ותור של 40 איש עמד והמתין במכלאות. אחרי כמה דקות הודיעו במערכת הכריזה שנסגר המעבר המערבי לנוסעי האוטובוסים, וזרם הפונים למחסום הלך וגבר. למרות התנאים, לא נפתח עוד מעבר להולכי רגל וגם לא הקלו על המצב בהזרמה סדירה של אנשים לתוך המעברים הפנימיים של המחסום.
פועל חוזר לפלשתין מיום עבודתו פנה אלינו להתלונן שכל בוקר הוא ממתין שלוש שעות במחסום קלנדיה (משלוש עד שש בבוקר!) עד שהוא מצליח לעבור. הוא ייחס זאת לעובדה שהחיילים אינם עובדים כמו שצריך (כפי שאנו מדווחות כל הזמן). איך אפשר לחיות בתנאים כאלה?
לקראת סוף המשמרת ראינו חייל מתקרב לבודקה בסככה מלווה בנער פלשתיני מפוחד בן כ-15. החייל סיפר שהנער, בן לאחד הרוכלים המוכרים פירות בבסטות בדרך לא-ראם, נתפס בירושלים ללא ניירות ומוחזר ע"י המשטרה למשטרה הפלשתינית. פתאום ניגש אלינו אחיו הקטנטן של הנער, מוכר בקבוקי המים בן ה-6 או 7 ששמו חאלד. חאלד היה מאד מודאג וסיפר לנו סיפור אחר: האח זרק אתמול אבנים במחסום ונתפס ע"י החיילים שלקחו אותו לכלא במגרש הרוסים, שם הוא בילה את הלילה.